יום אחד קיבלה אלכס בדואר מעטפה ובתוכה מפתח, ללא פתק מצורף וללא כתובת של השולח. בעוד אלכס מנסה להבין מי שלח לה את המפתח ואת מה הוא פותח, היא נזכרת שלחברה שלה טינו יש אוסף מפתחות מכובד והיא בטוח תדע מה לעשות. טינו מציעה לאלכס לבוא אליה עם המפתח ולעזור לה לפענח. היא מבקשת ממנה להגיע ברכבת "לא רגילה" שמגיעה בכל שעה עגולה לרציף נסתר ולרדת בתחנה האחרונה. כשאלכס עולה על הרכבת מסעה אחר המפתח מתחיל.

במסע אלכס פוגשת חייל במדים שחוזר מהמלחמה, הוא מספר לה על כוח־העל שיש לתפוזים שקיבל ועל כאב ואובדן. היא חולמת על בית אדום שבו גר איש ירוק ומשוחחת עם פרחים נשיאותיים שמספרים לה על אנשים שמתנדנדים ברוח בשחור ולבן. אלכס רואה אותיות מרחפות ומשפטים נעים כמו עלים נושרים, והיא מתרגשת כשמטבע נחושת מפגיש אותה עם נער מסתורי. טיפות הגשם שנוזלות על חלון הרכבת מספרות לה סיפור על ארמון עם סוסים ושושנה אבודה, והיא מגלה שלעצים יש זיכרון. אלכס מגיעה לבאר משאלות אך מה עדיף, לבקש משאלה ולדעת מה המפתח פותח או לבקש משאלה שהמפתח יפתח את מה שהיא רוצה?

בסוף המסע אלכס מבינה ש... את הדרך לטינו היא יצרה בעצמה. המפתח פתח לה את הדרך למחוזות הדמיון שלה.