פעלו האספני של מאנה-כץ נקשר לרוח של שינוי תרבותי שהחל להיווצר בסוף המאה התשע-עשרה, בעת שביהדות אירופה התהוותה מגמה הולכת וגוברת של איסוף מוזיאלי של פרטי יודאיקה. פרויקט מודרניסטי זה ליקט מדגם רחב של חפצים ותשמישי קדושה, מסוגים שונים, כחלק משאיפה ליצור תרבות יהודית חדשה.
אוסף חפצי הקדושה של מאנה-כץ עומד במרכז התערוכה כמקרה מייצג של תופעת האיסוף של שרידי התרבות היהודית המסורתית במאה העשרים. פרקי התערוכה השונים מאירים את הסמלים והמוטיבים שהטביעו את חותמם על עיצובם ועיטורם של תשמישי הקדושה. מכלול הסמלים מכיל דגמים שצמחו מתוך ההוויה היהודית, וכאלה שנספחו אליה והתמזגו בה.
התערוכה עוקבת אחר הניסיון המוקדם באמנות היהודית המודרנית להוציא את המוטיבים היהודיים העממיים מהקשרם המקורי כמרכיבים קישוטיים על תשמיש קדושה ולהעבירם לחפצים חילוניים: ספרים, הדפסים או ציורים. תשמישי הקדושה מוצגים לצד יצירותיהם של יששכר ריבק, נתן אלטמן, מרק שאגאל, אל ליסיצקי ואחרים. פרק נפרד מוקדש לשימושו של מאנה-כץ בחפצי היודאיקה ביצירתו.
התערוכה שואפת לגעת במקומה של האמנות היהודית המסורתית בעיצוב זהותה הקולקטיבית של החברה היהודית המודרנית. במקרה זה, חפצי היודאיקה משמשים כלי המאפשר לעקוב אחר תהליך כינונה ועיצובה של התרבות המודרנית ואחר דרכי התמודדותה עם משבר המסורת במאה העשרים.
