"אל תעשי שום דבר אחר, כתבי", אמר הסופר רמון קנו למרגריט דיראס הצעירה, וזו אכן המשיכה וכתבה עשרות ספרים, מחזות ותסריטים – ביניהם, הירושימה אהבתי (כרמל, 2015) – שאת חלקם גם ביימה.
ספר זה, בעריכתו של פרופ' יהושע ישועה, מקבץ ארבע מיצירותיה של דיראס, המכוּננות כולן זו כנגד זו, באופן כזה או אחר. השתיים הראשונות, שגם במקור הצרפתי פורסמו בכפיפה אחת, נוגעות במעשה הכתיבה ובגבולות האפשר שלו: לכתוב, הפותחת את הקובץ, היא מדיטציה על כתיבה, בדידות ומוות; מותו של הטייס האנגלי היא אילוסטרציה קצרה ומושלמת ללכתוב; סגן הקונסול, הנזכר בלכתוב, הוא, לעדותה של דיראס, "ספר שנצעק בכל מקום, ללא קול"; ואילו על שבי הקסם של לול ו. שטיין, השותף לעולם העלילה של סגן הקונסול, אמר לאקאן: "היא לא צריכה לדעת שהיא כותבת את מה שהיא כותבת. כי היא עלולה להגיע לאבדון. וזו תהיה קטסטרופה".
היצירות תורגמו לעברית על־ידי נורית פלד־אלחנן, שאף הוסיפה אחרית־דבר.