“כמה ימים לאחר פרוץ המלחמה – ימים של עשייה, של ריצות ממקום למקום, של הכרת אנשים חדשים וישנים בפלוגה ובצוות – אמרתי שאני חייב לכתוב קצת. לא רעיונות דידקטיים או מסרים לחיים, אלא מחשבות. חוויות. רציתי לשתף מקצת ממחשבותיו של טנקיסט מילואימניק על המלחמה. רישומים אלה אינם מסה מקיפה או מסודרת, וגם לא נרטיב, אלא משהו קצת אחר.”
למשך ארבעה חודשים, זאק, כמו רבים כל כך מבני גילו, השיל את בגדי האזרחות ולבש מדי חייל. הוא עזב מאחוריו את הבית, העבודה והחברים ונכנס למלחמה כשלא ברור מתי היא תיגמר. בן רגע הוא הפך מאזרח במדינת ישראל ללוחם שריון במילואים. מדינה שלמה חוותה טלטלה דומה. כמעט כל מי שהתגייס בתקופה זו לא ידע מתי חייו ישובו, ולו באופן חלקי, למסלולם הרגיל. בשביל זאק זה לקח ארבעה חודשים של הכנות, כוננויות ולחימה – מאה ימים ועוד קצת.
מציאות כזאת לא יכולה שלא להשאיר רושם עז על הנפש. חוויות, מחשבות, רגשות, תהיות – כולנו הרגשנו אותם, אך לא כולנו יודעים להביע אותם במילים. לתת ביטוי לסערה הגועשת בראש ובלב, כך שנוכל להבין מה עבר עלינו, מה הרגשנו ומה חשבנו. כשותף עמוק לחוויות אלה, זאק הניח אצבע למסך והתחיל לכתוב את מחשבותיו. מחשבות שישבו לרבים מאיתנו בראש. המחשבות נקבצו לספר זה, שפורס בפני הקורא מעט מן העובר על ישראלי, לוחם מילואים, שחווה את מלחמת שמחת תורה תשפ”ד.
זאק, בן 32 ממעלה אדומים, כותב ומתרגם באזרחות ולוחם שריון בחטיבה 4 במילואים. זהו ספרו השני. הראשון, כחול הים, הוא מסה עיונית ופילוסופית במשנת הרמב”ם בהעברת המסורת והנהגת העם שיצא עם מפעל משנה תורה.