הטענה שהאישי הוא הפוליטי, שכמו התיישנה והתרוקנה מתוכן בעשורים האחרונים חזרה ללבוש ממשות חדשה, גלויה ומיידית מאוד, בישראל של קיץ 2023. אם יושגו מטרותיהם של מובילי ההפיכה המשטרית, הדבר עומד להשפיע במישרין על החיים הפרטיים של כל אחד מאיתנו; החלטות כמו למי מותר להפוך להורה ומי זכאי לגדל את ילדיו, שלא לדבר על ההחלטה את מי מותר לאהוב, ממי מותר להיפרד ובאילו תנאים – עלולות להיות מופקעות מידיהם של רבים, והשבר של הבית הלאומי עשוי להפוך עבורם להדהוד כאוב במיוחד של שבר הבית הפרטי. אפילו השיח הביקורתי על ההפיכה המשטרית נדמה לפעמים כלקוח מתחום הפסיכולוגיה של הדינמיקה המשפחתית והזוגית, החל במושגים כמו ניכור, ניתוק, יחסים רעילים וגזלייטינג ועד טראומה ופוסט טראומה.
בתוך הדרמה הלאומית-משפחתית – שאת תוצאותיה אפשר לראות ברחובות המחאה מדי שבוע – עם אזרחים, כולל ילדים, שנפגעים ונחבלים, זכויות אדם שמופרות, ומנגנוני ההגנה על המוחלשים שסמכותם הולכת וניטלת מהם, לא מפתיע לגלות גל של כתיבה ספרותית שעוסקת בחורבן הבית. המשוררים והסופרים המשתתפים בגיליון אוגוסט מעיזים לגעת בכאב הכי שמור, זה שמסיבים לנו הקרובים לנו ומי שאמונים על שלומנו ורווחתנו; הם כותבים על גירושים, על נטישה והזנחה, על משפחות חדשות וחדשות-ישנות, על שחזור דפוסי עבר וגם – כן, כן – על רגעים של אהבה וגאולה, חמלה וחסד. לצידם, כרגיל במאזנים, מיטב השירה, הפרוזה, המסה והתרגום, יוצרים ותיקים ומוכרים לצד קולות חדשים.
כותרת הגיליון, ולפעמים הבית הוא רוצח, שאולה מתוך הרומן של שמעון צימר, שגם משתתף בגיליון. עוד משתתפים: ארי ליברמן, עופרה עופר אורן, לורן מילק, אוהד אוחיון, אורי פרץ, רחל שליטא, יהודית רותם, שי שניידר-אֵילת, רות פוירשטיין, יעל ישראל, אילנה ברנשטיין, דורית זילברמן, תמר סתר, רבקה איילון, מיתר הלל קורמן, דניאלה סער, טאשה קארלוקה, שי בוזגלו, רינת חיימוביץ', חנה פוטשניק, אביחי קמחי, מורן בנית, אלכס אוורבוך, רותי לביא ומאיה גז.