"אתה מקיש על הדלת והיא נפתחת ללא עיכוב. השליח ניצב לפניך בחולצה קצרת שרוולים. הוא בוחן אותך בעיניו הקרות וצועד צעד אחד לאחור. אתה נכנס ופושט את מעילך. השליח סוגר את הדלת ונועל פעמיים. אחר כך הוא מציג לך את הספה.
אתה תולה את המעיל ליד הדלת, ניגש אל הספה וצונח עליה. השליח מתיישב מולך. מטחי ברד הולמים בתריסים.
אז מה? אתה אומר.
כלום, כורך השליח בתנועה מיומנת את החבל סביב צווארך, אני צריך לדבר עם החבר שלך.
חבר? אתה ממלמל מופתע, מי... איזה?"
ילד בודד מייחל לאהבת האל ואינו יודע איזוהי הדרך לזכות בה; חייל מלווה בפקודה רוצח אל תחנת-המִמסר הבאה שלו ומגלה בתוך עצמו דחף לא נשלט; גולה זוכה בידיד-נפש בעיר מקלט ותוהה אם יש בכוחו לשמור לו אמונים; שרשרת ארוכה של ניצולי שואה, או צאצאיהם בני המזל ומוכי האשמה של האובדים בטרם עת, מתקבצים ברחוב ילדותו של המספר, וצועדים בסך לנגד עיניו אל מותם, בעודם עמלים למצות את שנותר מחייהם.
אהרון ג'יואן (2021-1945), בן להורים רוויזיוניסטים (האב איש לח"י והאם חברת אצ"ל), חָווה מקטנותו על בשרו את תוצאות בחירת הוריו, שנרדפו על ידי השלטון הבריטי והוסגרו על-ידי סביבתם, ולאורך כל חייו נקרעה נפשו בין הכמיהה להשתייך לבין תחושת הנבגדות, בין הגעגועים לאהבה לבין כיסופי המוות. אחוז בניגודים אלה, השתתף כלוחם במלחמות ישראל, נשלח למבצעים חשאיים בניכר, עסק במחקר כדוקטור לכימיה אנאורגנית, עבד כחוקר פרטי בתחום הריגול העסקי, ולאורך שנים פיסל, צילם וכתב. הקים משפחה וזכה להיות אב לשני בנים וסב לנכדים.