מִשִּׁפְחָה חֲרוּפָה למלכת הקרב - סיפורו של חיל התותחנים דרך נתיב חייו של תא"ל (מיל') אריה מזרחי.
"לקראת השעה שמונה בבוקר דיווחו כל כוחות חטיבה 7 על הפגזה סורית רצחנית. כולם ירדו לאחור. הטנקים הסוריים חצו את תעלת הנ"ט והתקדמו כמו פָלַנְקְס רומאי. לוז ההתקפה היה 'כוח אסד' – 100 טנקי T-62 חדישים בפיקודו של אחי הנשיא ריפעת אסד, ולצידם כ־70 טנקים של דיוויזיית החי"ר.
"זה היה רגע קריטי. טנקים מעטים שלנו היו בעמדותיהם, השמש היתה בעיניים, ארטילריה סורית — ׳הגיהנום של דנטה׳ בלשונו של יאנוש בן־גל — ירדה ללא הפוגה. יאנוש לא איבד את קור רוחו. 'אני רוצה ברד', הוא אמר לי בקשר מהנגמ"ש הסמוך, כשהוא מדגיש את המילים בתנועות ידיים.
"הכוח הארטילרי שעמד לרשותי באותו שלב מנה שבעה גדודים, עם 21 סוללות, וכולם ירו למטרות. ברד של פלדה ואש ירד על עמק הבכא".
כך מתאר אריה מזרחי, מפקד חיל התותחנים במלחמת שלום הגליל, שהיה מג"ד 405 ומפקד הארטילריה של חטיבה 7 במלחמת יום הכיפורים, את קרב הבלימה המיתולוגי ברמת הגולן ב־9 אוקטובר 1973.
במלחמת שלום הגליל חילץ חיל התותחנים את גדוד הטנקים שכּוּתר על ידי הסורים בסולטן יעקב, בעזרת מה שנודע בשם "מטרת קתמ"ר" (קצין תותחנים ראשי).
עמי זגגי, קמב"ץ גדוד השריון 362: "בלי ארטילריה זה לא היה קורה. הארטילריה ירתה משני הצדדים, ונזכרתי באיור מסֵפר שהיה בבית של ההורים, בו רואים את בני ישראל בקריעת ים סוף עוברים בחרבה.
ככה הרגשתי באותם רגעים של החילוץ - חומות של פלדה, אש ועשן משני עברינו. תחושה מדהימה. מרגשת ממש".
אריה מזרחי, בן למשפחה שורשית של אנשי שמירה והגנה ואיש ספר מנעוריו, מתאר בשפה קולחת, דרך תחנות חייו והתפקידים המרכזיים שמילא, את המהפך של חיל התותחנים הישראלי - מחיל זניח עד מלחמת יום הכיפורים למלכת הקרב במלחמת שלום הגליל ומאז ועד היום.
לאחר שחרורו מצה"ל, בגיל 41, מילא תא"ל (מיל') אריה מזרחי תפקידים ממלכתיים, ובהם מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון בממשלת רבין, בתקופת קליטתם ושיכונם של מיליון עולים מחבר העמים, ויו"ר התעשייה הצבאית בתחילת שנות האלפיים.
אריה נשוי לתמר ולהם שלושה בנים ובת ו־14 נכדים.