עולמה של משפחת איזיקסון מתהפך ברגע אחד כשבנם איתי נהרג בידי שוטר קהילתי בתאונה מחרידה.
רמה, אמו של איתי, מיטלטלת בין הניסיון להיאחז בחיים ולשמש לילדיה דמות אם כפי שהיא מאמינה ורוצה להיות, לבין נחשולי הכאב והאבל, המאיימים לקרוע את רקמת החיים העדינה שרקמה בצוותא עם בן זוגה דורי במשך כל שנות נישואיהם עד לאסון.

לרקוד בסלון מכניס אותנו באומץ ובכישרון רב לנבכי עולמה של אם שכולה.
לקשיים היומיומיים, למאבק על השפיות, לרגעי השבר ולרגעי האיחוי האישיים והמשפחתיים.
הוא נע בין הגשמי למיסטי, ואנו נעים בין החרדה שהכול יישמט לתקווה שאפשר לשמור על כל היקר שיש.


עדי נאה, אמנית, מטפלת באמנויות, מנחת קבוצות ומרצה, נשואה ואם לשישה ומתגוררת בפרדס חנה-כרכור.
עדי, ששכלה את בנה חן ישראל, מבקשת לפתוח צוהר לעולמן של המשפחות השכולות ברגעים הקטנים והגדולים של החיים.
זהו ספר הביכורים שלה.

"הספר מציג התמודדות עם השכול והאובדן בדרכה המרגשת, האישית והמיוחדת מאוד של האם, עדי נאה. חוויית השכול מתוארת לפרטי פרטיה הרגשיים, המשפחתיים והאמוניים.
הילד המת ממשיך את קיומו ברוחה ובעולמה החווייתי של האם, היא אוספת את כוחותיה ומנסה להתנער מהעפר וליצור חיים חדשים, ובד בבד דואגת שמקומו של הילד שאיננו לא ייפקד מהם." (מירה מגן)