הפעם הראשונה שפגשתי את מקס יירווד הייתה במסגרת בליינד־דייט.
מקס היה חתיך ומצחיק בטירוף, והייתה בינינו כימיה מדהימה. היו לו גם את גומות החן הכי עמוקות שראיתי בחיים. בדיוק מה שהייתי צריכה אחרי הפרידה שלי. זה מה שחשבתי, בכל אופן... עד שהדייט האמיתי שלי הגיע. התברר שבכלל לא הייתי אמורה לפגוש שם את מקס. הוא רק העמיד פנים שהוא הדייט שלי עד שהדייט האמיתי שלי הגיע.
הייתי מאוכזבת, בלשון המעטה.
לפני שהוא הסתלק, הוא נתן לי כרטיס למשחק הוקי שנערך בקרבת מקום, למקרה שהדייט האמיתי שלי לא יעבור בהצלחה. השלכתי את הכרטיס לתוך תיק היד שלי וניסיתי ליהנות מהגבר שאיתו הייתי אמורה להיפגש, אבל לא היה בינינו שום חיבור.
אז בעודי עושה את דרכי הביתה, החלטתי לקחת סיכון ולקפוץ למשחק. כשהגעתי, המושב לידי היה ריק. שוב נתקפתי אכזבה והחלטתי לעזוב בסוף השליש. רגע לפני שנשמע הזמזם, אחת הקבוצות הבקיעה שער, והקהל פרץ בתשואות.
פניו של אחד השחקנים הבזיקו על המסך הענק. הוא חבש קסדה, אך קפאתי למראה החיוך שלו. ניחשתן נכון: גומות חן.
התברר שהבליינד־דייט המזויף שלי לא הזמין אותי לצפות במשחק הוקי יחד איתו, אלא לצפות בו מְשחק הוקי. וכך החלה ההרפתקה שלי עם מקס יירווד. הוא היה כל מה שהייתי צריכה באותו הזמן – כיפי, סקסי, זורם וזמין לכמה חודשים בודדים, מפני שהוא חתם עם קבוצה חדשה במרחק מאות קילומטרים ממני.
מקס הציע שנבלה את הקיץ יחדיו במטרה לעזור לי לשכוח מהאקס שלי – זו נשמעה תוכנית טובה. הקשר בינינו לא יכול היה להיות יותר מדי רציני, בהתחשב בתאריך התפוגה שקבענו. נכון? אבל אתן בטח כבר יודעות מה קורה בזמן שאנחנו מתכננים תוכניות...