בעוד ייעודן המסורתי של נשים יהודיות היה ללדת תינוקות, ספר זה דן בנשים שבחרו בחירה חלופית נועזת – לכתוב שירה. קוויר מָאמֶע לוֹשֶׁן בוחן בחירה זו לצד בחירות נוספות – לשוניות, פואטיות ופוליטיות – של אותן כותבות ומראה כיצד משוררות יהודיות נאבקו למצוא את מקומן בתוך ההיסטוריה הספרותית המקובלת ופעמים רבות גם נגדה.
הספר מפגיש בין משוררות שכתבו ביידיש, באנגלית ובעברית בשלוש תקופות שונות: בסוף המאה התשע-עשרה, בזמן הופעתה של כתיבת נשים יהודיות בארצות הברית (אמה לזרוס); בין שתי מלחמות העולם, כשנשים כותבות הן בעברית (לאה גולדברג, יוכבד בת מרים) והן ביידיש (קדיה מולודובסקי, אנה מרגולין); ובשנות השבעים והשמונים של המאה העשרים, עם עליית הכתיבה הלסבית היהודית (אדריאן ריץ׳, אירנה קלפפיש).
הספר מחבר בין המשוררות והזמנים הללו באמצעות פרקטיקה חדשנית של קריאה קווירית: קריאה שמובילה את הקוויריות מההווה אל העבר, תוך שהיא מוצאת את סימניה המטרימים כבר בתוככי אותו עבר. זוהי קריאה המערערת את ההבחנה השגורה בין הזמנים ומאתגרת את החשיבה הלינארית והטלאולוגית השלטת במרבית ההיסטוריה הספרותית, ובפרט זו הלאומית הציונית. במקביל, זוהי קריאה החושפת שיבושים של מודלים נורמטיביים צפויים של מיניות, מגדר ומשפחה. כך יוצרת השירה שושלת שירית קווירית, והיסטוריה ספרותית שמבקשת להציב אלטרנטיבה להטרונורמטיביות וללאומיות גם יחד.
קוויר מָאמֶע לוֹשֶׁן מזמין את הקוראת להצטרף למסע פואטי חוצה זמנים, ארצות ולשונות, ולגלות את שלל האפשרויות – אלו שכבר חלפו, אלו שעדיין פתוחות, ואלו שעתידות לבוא – הגלומות בקריאה קווירית זו.