פתח דבר
שום דבר לא הכין אותי לסיפור הזה. רב צעיר, כריזמטי ותימהוני, נשוי עם ילדים, מקיים פרשת אהבים עם דוגמנית נוצרייה, נערץ על ידי המאפיה האיטלקית, משמש סוכן של האף־בי־איי ומניח מטעני חבלה ביעדים סובייטיים ברחבי ניו־יורק. מרכיבים מושלמים לסרט הוליוודי או שמא זו המציאות בחייו של הרב מאיר כהנא ז"ל בשנים 1968—1972?
ממרום שנותיי ולאור עברי הביטחוני והפדגוגי לא נתליתי ברב כהנא כדמות לחיקוי. במשך שנים נתפס בעיניי כהנא מניפולטור, פרובוקטור, גזען ואנטישמי. ראיתי בו מייצג זרם שולי שחלק ממעשיו אינם חוקיים, בוודאי לא הדמות הראויה לשכון בכנסת ישראל. ואולם לא רק המציאות טפחה על פניי, הרב השנוי במחלוקת עמד בראש אחת התמורות המרכזיות בקרב יהודי ארצות הברית: המאבק למען מה שמכונה "יהדות הדממה" – מאבק הרואי שנדמה כי אין דומה לו באחדות הדעים בקרב הקהילה היהודית בארצות הברית דאז, מאבק שמהווה את שעתה היפה של יהדות ארצות הברית למען קהילה יהודית במצוקה, מאבק שלדעתי הביא לידי תמורות משמעותיות הרבה יותר לעומת מעשי ממשלת ישראל וגופיה באותה עת. מצית לַהֶבֶת המאבק הוא לא אחר מאשר הרב כהנא.
יובהר כבר עתה: ספר זה אינו ספר פוליטי ואין מטרתו לסנגר או לקטרג על מעשיו של הרב מאיר כהנא. זהו ספר עיון ותכליתו לחשוף לפני הקורא הנבון פרק קצר ודרמטי בחיי הרב כהנא ובחיי הקהילה היהודית בארצות הברית. בספר זה לא תמצאו נקיטת עמדה או מסקנות כיאה לחיבור אקדמי. בחרתי לספר את הסיפור מחוץ לכללי הקהילה האקדמית כדי לאפשר לקוראים לחוות רצף של קריאה, ולהשאיר בידיהם את ההחלטה כיצד להתייחס למאורעות שבהם היה כהנא מעורב, ללא תיוג מקדים וללא דעות קדומות.
דומני שנעשה עוול לקהילה היהודית בארצות הברית שלא זכתה לנחת ועדנה מאיתנו, "עמך ישראל" וממשלת ישראל ומוסדותיה, על תרומתה למען יהדות ברית המועצות. הספר מבקש להציע הצצה חטופה בעשיית הקהילה ולהביע תודה מאוחרת למאבק הדרמטי שערכה.
חשוב וראוי לזכור שהקהילה היהודית בארצות הברית עמדה לצידנו בצמתים מרכזיים של תולדות הציונות: המאבק להקמת המדינה, המאבק למען יהדות הדממה, ההתגייסות שאין לה אח ורע במלחמת יום הכיפורים ופדיון קהילת ביתא ישראל בעלות כוללת של למעלה מ־40 מיליון דולר ששולמו במזומן על ידי הקהילה לשליטי סודאן ואתיופיה.
פריצת דרך בתיעוד ובפרסום של המאבק למען יהדות הדממה עשה העיתונאי גל בקרמן בספרו המצוין כשיבואו לקחתנו לא נהיה שם, שראה אור בחסות אוניברסיטת חיפה וקרן רודרמן, ומהווה סנונית ראשונה לסיפור המאבק למען יהדות ברית המועצות בשנים 1963—1987. זהו ספר מקיף המשמש האורים והתומים לכל מי שחפץ להבין את הירתמות יהודי ארצות הברית למאבק ואת השלכות המאבק על היותם אזרחי ארצות הברית. ספרי זה שלפניכם יעסוק רק בפריזמה צרה וייחודית של זרם מיליטנטי ורדיקלי שחשב שאפשר לעשות את הדברים אחרת.
הפעילות היהודית בארצות הברית, ששיאה הרדיקלי היה בפעילות הרב כהנא, שינתה כיוון בשנות השבעים לפעילות שדלנית־לוביסטית שהובילה לחקיקת "תיקון ג'קסון". ואולם המאבק שניהלו יהודי ארצות הברית וישראל למען יהודי ברית המועצות נתפס מאיים על דוקטרינת שר החוץ היהודי־האמריקאי הנרי קיסינג'ר ועל המבנה הגלובלי הרעוע הבין־מעצמתי שהִנדס. בפגישתם עם ראשת ממשלת ישראל גולדה מאיר ב־1 במארס 1973 דרשו נשיא ארצות הברית ניקסון ושר החוץ קיסינג'ר מראש הממשלה שתבלום את הצעות החוק בקונגרס בנוגע ליהודי ברית המועצות. הצעות החוק ניסו להתנות את ההסכמים עם ברית המועצות בשיפור יחסה ליהודים, בפתיחת השערים לעלייה ובביטול הכופר שהושת על כל יהודי שביקש לצאת מגבולותיה. ניקסון איים על גולדה: "מנקודת ראות הרבה יותר מקיפה זה האינטרס שלכם שנצליח להגיע להסכם עם הרוסים, שבטווח רחוק יהיו לו השלכות חשובות מאוד. אתם יכולים ודאי לנצח את כל הערבים – אבל לא את הרוסים. תפקידנו הוא לטפל ברוסים, ואתם צריכים לעזור לנו".
סיפור ההירתמות ההרואי של יהדות ארצות הברית לא זכה לטעמי להבלטה ולכבוד הראוי. כהנא הוא ששׂם אותו "על המפה", ומכלול הפעילויות והלחצים של יהודי ארצות הברית מול הממשל ומול ישראל נתן את אותותיו במידה רבה יותר ממעשי מדינת ישראל הריבונית.
בהקשר זה ראוי להזכיר את מחקרם של ד"ר עמי פדהצור וד"ר דפנה קנטי מאוניברסיטת חיפה, כהנא מת והוא חי בישראל, שפורסם ב־2002. המחקר בחן את תופעת הכהניזם בישראל והצביע בבירור אמפירי כי דווקא אחרי רצח הרב בידי טרוריסט במנהטן ודווקא אחרי הוצאת תנועתו מחוץ לחוק בישראל, קהל תומכיו ומעריציו הלך וגבר וכך גם התמיכה במשנתו. ספר זה לא עוסק בתופעת הכהניזם, אולם אין להתעלם מהנתונים האלה שעשויים להסביר מדוע הצליח כהנא לרתום חלקים בקהילה היהודית בארצות הברית למאבק למען יהדות הדממה.
העיתונאי והסופר יוסי קליין היה חבר תנועתו של כהנא בסוף שנות השישים בארצות הברית. קליין יצא עימו לפעילויות אלימות ברחבי ניו־יורק והתנער ממנו רק כאשר הפנה הרב את מאבקו אל הציבור הערבי והפלסטינאי בשנת 1972 כשעלה לישראל. קליין יצא חוצץ נגד הכהניזם ואמר: "במהותו, הכהניזם איננו אידאולוגיה אלא תאולוגיה המקדשת שנאה ונקם כחלק מחזון משיחי אפוקליפטי. הכהניזם הוא תאולוגיה של חילול השם" (מתוך: חילול שמה של ישראל, יוסי קליין־הלוי, מכון הרטמן 2019).
צבי פישמן, מחזאי וסופר יהודי־אמריקאי שחזר בתשובה ב־1984, כתב על כהנא: "בעבור אדם כמוני, המפיק סרטים, סיפור חייו של הרב כהנא, עתיר הדרמות והעלילות, מעלה בעיני רוחי את הסיפור כסרט מתח המספר את הסאגה של דורו ומתאר את הרגעים הדרמטיים ביותר בהיסטוריה היהודית המודרנית. התיאור המפורט של הרפתקאותיו הנועזות של הרב בצאתו להילחם בממסד גורם לך להרגיש כאילו אתה נמצא איתו על המגרש".
הספר שלפניכם מבקש להציג זוויות ראייה שונות לתפיסתו, למשנתו ולפעילותו של הרב כהנא בשנות פעילותו בארצות הברית – 1968—1971 למען יהדות הדממה, אחינו שקולם לא נשמע ושזכויותיהם נרמסו תחת מגף המשטר הסובייטי. ברצוני כאן להנגיש את הסיפור לקורא הנבון, ולא לפרסם ספר עיון תאורטי ופילוסופי שרק יעלה אבק בארון הספרים.
קריאה מהנה ומושכלת
עוז הרשלר
פרק 1: לגיטימיות הדיון על הרב כהנא
הדיון והמחקר בנושא פועלו של הרב מאיר כהנא למען יהדות הדממה, יהודי ברית המועצות 1945—1989 מחייבים אותנו לנקוט משנה זהירות. פועלו, משנתו ומערך אמונתו נחשבים בישראל ובארצות הברית לחתרנות מדינית ופעילות חבלנית עוינת על פי חוק הטרור ולגזענות על פי ההגדרות המקובלות. מעשיו גם טבולים בקורטוב של מעשיות, תאוריות וקונספירציות שלא תמיד מבוססות על חקר האמת. גם העיון בכתביו ובמשנתו סובייקטיבי ביותר. לפיכך אנסה להגביל את היקף היריעה ולעסוק באופן נקודתי בפעילותו בארצות הברית אך ורק בנושא יהודי ברית המועצות, קרי במסגרת השנים 1968—1972 בלבד.
כהכנה לכתיבת הספר עיינתי בעשרות מקורות מידע גלויים וחסויים שהציגו זוויות ראייה שונות, ובחנתי כיצד פעילותו נתפסה על ידי הקהילה היהודית בארצות הברית, ואם לדעתה תרמה למאבק או חידדה את סוגיית הנאמנות הכפולה.
קל ליצור בעניינו סטיגמות. יהיו שיציגו מחד גיסא את הסיסמה "הייל כהנא", כותרת בומבסטית ששימשה לספרו של יאיר קוטלר שחקר את משנתו ופעילותו, ומאידך גיסא יהיו בעיקר בימין הקיצוני שיטענו ש"כהנא צדק". כך או כך, אין עוררין שהרב כהנא היה עבריין מורשע שתנועתו הוצאה מחוץ לחוק הן בישראל הן בארצות הברית ושמשנתו עדיין משלהבת ציבור רדיקלי שמתחזק אתר חי, בועט ונושם להנצחת פועלו. בחרתי להשאיר את הזוויות האלה מחוץ להגדרה המתוחמת של הספר, ולעסוק בגזרה צרה וייחודית שאולי פותחת צוהר לפעילות ומעשים שלא כולנו מכירים – סיפור פעילותו בתוככי ארצות הברית למען יהדות הדממה. שני מקורות מידע סותרים קיימים בעניינו: מחד גיסא, התחקיר ובעקבותיו הספר של יאיר קוטלר, ומאידך גיסא הספר שכהנא עצמו כתב על הליגה להגנה יהודית. שימוש בשני מקורות המידע האלה בלבד יעניק לספר תיוג שלילי ויחמיץ את ההזדמנות לדיון לגיטימי וחף מדעה קדומה. לפיכך ניסיתי לאתר מקורות נוספים בלתי תלויים במטרה לבחון את אמיתות הסיפור.
אם כן הספר לא יעסוק במשנתו של הרב שחיה, בועטת ונושמת גם כיום. די אם נתבונן בכותרת מאמר שפורסם במעריב ב־2016: "45 שנה אחרי שעלה לארץ, מסכימים גם תומכיו וגם מתנגדיו כי השפעתו של כהנא על השיח הפוליטי בישראל עדיין ניכרת". יש הטוענים אף שתופעות גזעניות כגון "לה פמיליה", נוער הגבעות ותנועת להב"ה הן פרי המשך דרכו. כך או כך, המציאות מלמדת שחיסולו בידי מחבל חמוש בתום כינוס פעילים במנהטן וכן הוצאתה מחוץ לחוק של תנועתו בארץ ובארצות הברית, לא מנעו את המשך ההעברה הבין־דורית של מורשתו, תכניה והמיליטנטיות שבה.
במאמר שפורסם בהארץ טען אורן פרסיקו: "הכניסה הבלתי ביקורתית של הרב כהנא לשיח התקשורתי בישראל מובנת על רקע ההשתרשות והפריחה של רעיונותיו הגזעניים בציבור הרחב ובכנסת. בעבר היו כלי תקשורת שהחרימו את האיש. כיום רעיונותיו ומסריו אינם מאפשרים עוד צעד מעורר מחלוקת שכזה, הם נפוצים מדי. לטעמי טאטוא רעיונותיו, החבאתם או החרמתם אינם הפתרון בחברה דמוקרטית. רק שיח רעיוני אמיתי, שפוי וסבלני ייתן מענה גם לדעות קיצון רדיקליות כפי שהיו לכהנא. הפעולות האלימות של הליגה להגנה יהודית הותירו את חותמן על הקהילה היהודית כולה בארצות הברית, שכהנא היווה בעבודה סמל לאלימות ושנאה, מעין מקבילה יהודית של הקו קלוקס קלאן".
ב־2017 התפרסמה בעיתונות היהודית בארצות הברית ובארץ הידיעה שמספר האירועים האנטישמיים בניו־יורק עלה ב־113% לעומת השנה שלפני כן כולל ניתוץ וחילול בתי קברות יהודיים. לאחרונה הצהירה הגברת שירה רודרמן, מנכ"לית קרן רודרמן, כי כל מקרה אנטישמיות שמיני בעולמנו מתרחש נגד יהודים בארצות הברית.
מנכ"ל ארגון OU ישראל, הרב אבי ברמן, הדגיש כי "תמיד הייתה אנטישמיות בארצות הברית ולא נכון ולא מדויק להפנות את האשמה לעבר הממשל. עם זאת, רמה כזו של הרס בתי קברות ושאר ונדליזם נגד יהודים לא ראינו מאז ימי הרב כהנא. המצב בהחלט מדיר שינה מעיני מנהיגות יהודי ארצות הברית, ושוב עלה כהנא באוב כמזכיר את תמונת המצב שחייבה בזמנה את הקמת הליגה להגנה יהודית".
השורשים האמריקאיים של הכהניזם הם שעומדים בבסיס הסלידה של יהודי ארצות הברית מהתופעה ומממשיכיה. בעבור יהדות ארצות הברית אין מדובר בתופעה ישראלית, אלא בגידול ממאיר שצמח בחצר שלה, גידול שלאורך שנים ראתה בו את הפנים המכוערות והמסוכנות ביותר של הגזענות. דווקא בשל כך אני רואה חשיבות עצומה להעיר ולהאיר באלומת אור צרה קטע בעשייתו שהשפיע על הקהילה היהודית וזרמיה ועל יחסיה עם הממשל ועם מדינת ישראל. זוהי פריזמה צרה אך מרתקת שאולי יכולה לנבא התרחשויות עתידניות שבה יהיה מעורב הרב.
בכתיבת ספר, מחקר או מאמר על הרב כהנא קל ליפול לתוך מלכודת שלל הכותרות של אנשי ימין קיצוני כאיתמר בן־גביר, מיכאל בן־ארי, בנצי גופשטיין וברוך מרזל הרואים במאיר כהנא נביא, או לפחות אב רוחני ומייסד תנועה שהם ממשיכיה. נמנעתי ככל האפשר להסיט את הדיון למשנתם, לוויכוח האידאולוגי והחוקי בדבר אופי משנתם, ולעסוק רק בפן הצר של כהנא כמחולל דרך ותמורה בנושא יהדות הדממה, ובהשלכות מכך.
ב־2009 נדרש הרב יובל שרלו לנושא הגותו של הרב כהנא, כאשר תלמידי ישיבה פנו אליו בבקשה לדעת מה עמדתו על כך. תשובתו הייתה מסר ברור שמשקף את ההבדלים בין הציונות הדתית המתונה לימין הקיצוני: "אני אכן חושב כי פרשנותו של הרב כהנא לתורה, להלכה ולמוסר רחוקה מאוד מאוד מתורת ישראל, הביאה לתהומות קשים מאוד, באשר לחלק מהשמות שצוינו (שהחלטתי לא לפרסם אותם – ע"ה), ושהיא מסוכנת מאוד מאוד".
ב־2010, במלאת עשרים שנה למותו, הוציאו לאור חסידיו ספר קומיקס לבני הנעורים בשם רבי מאיר בעל הנס. בספר מסופר בין השאר כי הרב מאיר יהודה גץ, מבכירי העוסקים בקבלה ולשעבר רב הכותל והמקומות הקדושים, טוען שחלם ש"משיח בן יוסף" נרצח בארצות הברית, ובבוקר נודע לו על הירצחו של כהנא. אנלוגיה קצת מוזרה שבה נעסוק בהמשך בכל הקשור לכהנא וסוגיית המשיחיות.
נעמה ניימן, מחברת ספר הקומיקס שנמכר עד היום במאות עותקים, כתבה עליו: "הרב כהנא נשא דגלים רבים, ופרץ את הדרך בתחומים שונים. הוא הרים על נס את החובה לעזור ליהודי ברית המועצות, סוריה ועירק. הוא הרים על נס את המלחמה במיסיון, את החובה ליישב את ארץ ישראל השלמה ולהחיל בה ריבונות יהודית ואת הבעיה הדמוגרפית. אנו, בני דור הגאולה, זכינו לראות נסים רבים, ובין כל הנסים הגדולים זכינו גם בנס נוסף, בדמותו של הרב כהנא שהאיר את עינינו באשר להתגשמות חזונם של נביאי ישראל בתקופתנו".
ב־2011 הקדיש היוצר אריאל זילבר שיר ששמו מעיד על תוכנו, "כהנא צדק", וב־2014 סערה התקשורת כאשר עלתה לדיון סוגיית הענקת פרס מפעל חיים ליוצר על ידי אקו"ם, שככל הנראה לא ערכו עבודת תחקיר מספקת על הערצתו של זילבר לרב כהנא. חלק מחברי הוועדה לא הכירו כלל את השיר. זו לא הייתה הפעם הראשונה שאומנים ראו בו "לוחם חופש". בסוף שנות השישים בוב דילן וג'וני מיטשל תמכו בפעילותו באופן פומבי למען יהדות הדממה. הם ראו בו לוחם זכויות אדם ולא טרוריסט או גזען. אצלנו נשמעו ללא הפסק במשחקי הכדורגל בין בית"ר ירושלים להפועל תל־אביב קריאות בנוסח "כהנא צדק – רבין מת" מפי אוהדים קיצוניים, כך שהשיח לגביו רלוונטי ואקטואלי יותר מתמיד.
ב־2014 העלה תיאטרון "צוותא" הצגת יחיד בשם כהנא צדק במטרה לעורר שיח ציבורי על משנתו ואמירותיו. ההצגה שמה לה למטרה להדגיש את החשש ממלחמת אחים ורצה כחמש שנים, אך לא זכתה לעורר דיון ציבורי עמוק. ענייני השעה האחרים דחקו את דמותו של הרב המת, ללא ההבנה שמשנתו חיה ואקטואלית גם בימינו־אנו על ידי ממשיכי דרכו.
לוחמת הלח"י גאולה כהן, שבזמן כהונתה כחברת כנסת שכנעה את הרב כהנא להסיט את פעילותו ממלחמה באנטישמיות בניו־יורק ולהתחיל לפעול למען יהדות הדממה, הציגה את סיפורו באופן תמציתי. הרב כהנא היה פטריוט ואוהב ישראל. כל זמן שפעל בארצות הברית – תרם רבות. כשהגיע ארצה הוא המשיך להשתמש באותן השיטות שבהן השתמש בחו"ל, אולם השיטות האלה לא תאמו לישראל, והוא הצטייר כנטע זר. הוא נלחם במדינה וגרם נזק לעצמו ולנושא שאהב. כהנא העריץ את גאולה כהן, אולם פעילותה להוצאת מפלגתו מחוץ לחוק בשנות השמונים גרמה לבסוף לנתק מוחלט ביניהם, עד כי בהלווייתו סולקה על ידי תומכיו.
רוב קוראי הספר שלא זכו להכיר את כהנא בחייו ניזונים בעיקר מסיסמאות, ממורשת ממשיכי דרכו ומהנאצה נגד מעשיו של כלל גורמי הקשת הפוליטית זולת הימין הקיצוני. ואולם רובם לא צללו לעומק הסיפור, שורשיו ופעילותו טרם עלייתו לישראל. אחת ממטרות הספר היא הנגשת הסיפור הנקודתי הקשור במאבקו למען יהדות הדממה. הקורא הנבון הוא שישפוט ויגבש את עמדתו מול אישיותו המורכבת של הרב. אין בכוונתי לעסוק בהאדרתו או בהשמצתו, אלא לספר את העובדות ההיסטוריות הקשורות לתחום שונה מהשיח עליו בציבוריות הישראלית.
בספרו המצוין כשיבואו לקחתנו לא נהיה שם מצביע גל בקרמן על תופעת משיחיות האופפת את כהנא עוד מגיל חמש־עשרה, ומונחלת לו על ידי הוריו. בשנים האחרונות נערכו כמה מחקרים בנושא המשיחיות של הכהניזם, ואף השוואה לא הולמת לטעמי את הרעיון שהוצג על ידי הימין הקיצוני כי יש קווי דמיון בינו ובין יאיר שטרן, ראש מחתרת הלח"י. בארבע שנות פעילותו של כהנא באור הזרקורים למען יהדות הדממה לא נתקלתי בהצהרות משיחיות. אלה מאפיינות אותו רק אחרי עלייתו לישראל ומאבקו למען ארץ ישראל השלמה ורעיון הטרנספר. מאבקו בסובייטים הוא מאבק רדיקלי, אנרכיסטי, יצירתי, לוחמני וחולמני כאחד, אך לא הייתי מגדירו משיחי.
עם זאת כהנא היה תלמידו של הרב צבי יהודה קוק שטבע משפט מפתח בנושא המשיחיות: "דע לך שזה נכון שאתה, במידה מסוימת, משיח, שהרי בכל יהודי יש ניצוץ משיח, לזה ניצוץ קטן יותר ולזה ניצוץ גדול יותר. ואצלך זה במידה גדולה. אך התועלת שבדבר היא רק אם אין מדברים על זה". ייתכן שכהנא לקח את המשפט הזה צעד אחד רחוק מדי.
ב־2014 התחילה לפעול הליגה להגנה יהודית גם בטורונטו ובוונקובר כתגובת נגד לארגונים פרו־פלסטינאים. ב־2016, בעקבות מבצע צוק איתן, הגיעו כשמונים פעילי הליגה מהסניף הצרפתי לתמוך בתושבי עמונה. באותה עת פעל הארגון בארבע חזיתות: בישראל, באמצעות ארגונים ממשיכי דרכו, בארצות הברית למרות שהוצא מחוץ לחוק, בצרפת ובקנדה. מטרת הארגון היא התנגדות לאנטישמיות הגואה כנגד קהילות יהודיות, מאבק בארגונים פרו־פלסטינאים ותמיכה ברעיון ארץ ישראל השלמה.
ראש הליגה להגנה יהודית תושב טורונטו, מאיר ויינשטיין, הקים ב־2016 סניף נוסף במונטריאול, לדבריו כדי לבלום את עליית "האסלאם הרדיקלי" בקוויבק ולסייע בהחזרת הממשל הפרו־ישראלי בראשות המפלגה השמרנית. הייתה זו עדות נוספת לכך שאולי הרב כהנא כבר מת, ואף שתורתו, משנתו ודרכי פעילותו עוברים גלגולים שונים ומשונים, הם עדיין לא פסו מן העולם.
באותה השנה הוזמן חבר הכנסת יהודה גליק לערב זיכרון והנצחה לרב בסניף הליגה בטורונטו. כשנשאל לפשר הזמנתו הגיב גליק: "הגיע הזמן שאנשים יבינו שאפשר להשתתף באזכרה של מישהו בלי להסכים עם דעותיו. הרב מאיר כהנא פעל רבות, בין השאר למען פתיחת שערי ברית המועצות לשעבר ליהודים. הוא היה חבר בכנסת ישראל ונרצח על ידי מחבל מוסלמי בשל היותו יהודי".
ב־2016 הנפיק דואר ישראל בול לזכר הרב כהנא ביוזמת ובמימון ממשיכי דרכו בליגה להגנה יהודית. מתברר שכאשר יש לדואר ישראל אופציה לייצר הכנסות, אין דקדוק בנושא הלגיטימיות. עם הנפקת הבול קראו ממשיכי דרכו לשר החינוך באותה עת, נפתלי בנט: "אנו מצפים מממשלת ישראל להפוך את יום האזכרה של הרב כהנא ליום מיוחד ואנו קוראים לשר החינוך נפתלי בנט להכניס לתוכנית הלימודים של משרד החינוך את לימוד מורשת הרב כהנא, שכללה אהבת ישראל עצומה ומסירות נפש למען עם ישראל וארץ ישראל, והכול לפי תורת ישראל".
לאור האווירה הציבורית בימינו, השיח הפוליטי העילג ומתן הלגיטימציה לנשיאים, ראשי ממשלה, שרים ונבחרי ציבור שהורשעו בפלילים, אני חושש שלא ירחק היום ואכן תינתן במה במערכת החינוך למשנתו.
ב־2019 התפרסם סרט התעודה הנביא כהנא מאת אילן רובין. הסרט הציג והציף את מה שהעדפנו להדחיק, לא לדעת ולא לדון בו בשיח הציבורי. מבקר התרבות איתמר רונאל כתב על הסרט: "הרב כהנא מקבל קרדיט כמי שליבה את הגזענות והשנאה וקידם תהליכים של הקצנה אלימה בימין הקנאי, אבל הנביא כהנא מראה שגם בלי השפעתו ההרסנית, את הבעיה שהציף בשנות השמונים אי אפשר להמשיך ולטאטא מתחת לשטיח".
ניכר שגם כיום אנו ממשיכים לטאטא את הנושא מתחת לשטיח, בעיצומו של משבר רפואי, כלכלי וחברתי, ובמתח וקוטביות פוליטיים שישראל לא ידעה כמותם.
בישראל השסועה שבה מתקיים פסטיבל שנאה עצמית זה כמה עשורים, קיימת תופעה של אימוץ אמיתות מוחלטות. בספרו הייל כהנא שראה אור ב־1985, קבע יאיר קוטלר כי פעולותיו של כהנא הטרידו את האמריקאים "כזבוב על הקיר" וכי אין במעשיו כל תרומה ליהדות ברית המועצות. כבודו של קוטלר במקומו מונח אולם אני חולק עליו בעניין זה. למרות הגילויים המסעירים בספרו אינני שותף לקביעותיו האלה בנושא פעילותו של כהנא בעניין יהדות הדממה, כמו שאיני מקבל את ספריו של כהנא לטעמי, יש לבחון את פעילותו של הרב כהנא באותן שנים בארצות הברית לגופו של עניין, ללא דעות קדומות וללא סטיגמות לפני שאנו מאמצים אמיתות.
ב־2019, בעקבות סדרת אירועים אנטישמיים בארצות הברית, פרסם ניצן הורוביץ מאמר דעה, ובו כתב: "הכהניזם מוכר היטב ליהודי אמריקה. מאיר כהנא צמח בארצות הברית והיה דמות משפיעה בה. מה שנהיה ממנו ומתנועתו מעורר בהם חלחלה".
ב־1994 הוכרזה תנועת כך בישראל ארגון טרור, והיא כלולה גם ברשימת ארגוני הטרור של ארצות הברית, האיחוד האירופי וקנדה. מכאן שכל עוד הכהניזם קיים, לובש צורות, תנועות וגלים בישראל, בארצות הברית, בצרפת, בארגנטינה ובמקומות נוספים בעולם שבהם פועלות קהילות יהודיות, ראוי שיתקיים שיח לגיטימי בעניין מורשתו.
בריאיון שנתן ליום הולדתו השמונים ציין נחמן, אחיו של הרב כהנא, כי לא הסכים עם דרכו של אחיו, ואולם עם רציחתו פגעו לדבריו בנביא ומשיח. השימוש במונחים "נביא" ו"משיח" ילווה את הדיון לכל אורך הספר. האם כהנא אכן היה נביא? האם אכן היה משיח? האם אכן היה לוחם חירות ישראל? שאלות המעידות כי הקיטוב לגבי דמותו חי וקיים כיום אף יותר מתמיד.
