כשחזרנו הביתה אחרי הפגישה, היה שאול מלא סיפוק. "אפשר להתחיל להכין עוגות",
אמר והתיישב על הספה כאילו הוא מצביא שחוזר מניצחון בקרב.

זה הרגיז אותי מאד. "שאול", דברתי קצת כמו מורה חמורת סבר, "אני לא כל כך רגועה
מהסיפור הזה".

"אמרתי להם במפורש שהיו לה שנים לא מאוזנות", אמר שאול ברוגז. "אמרתי ברורות
שהיו תקופות שהיא הייתה קצת עצובה והיה לה קשה, ואפילו שלחנו אותה להיעזר".

הוריו של נח דווקא שמחו לשמוע. "גם אני שילמתי לאברך רציני שילמד עם נח", אמר
אביו של נח, "יש לו ראש מצוין".

"אני תמיד אומרת מה' אישה לאיש", חזרה ציפורה להגיגיה, "תראו כמה דברים דומים
אנחנו מוצאים באן אצל בחור ובחורה שגדלו במשפחות שונות ובערים אחרות".

שאול ואני החלפנו מבטים. ההורים של נח לא ראו את ההבדל בין הפסיכולוגית שאצלה
בקרה מינדי קרוב לשנתיים לבין האברך שהצמידו לנח שיקדם אותו בלימוד...

"אמרנו הכל... " עניתי לאט, חושבת על מילותיי, "כלומר אתה באמת אמרת הכל, אבל
הם לא הבינו כלום".

"תקשיבי היטב", אמר שאול וחבש את כובעו, "אם את מתעקשת לארס את מינדי עם
בחור בעייתי בגוף ובנפש, שבי ותסבירי בהרחבה בליווי מצגות את כל מה שאת רוצה.
אולי אנחנו גם צריכים לממן להם אברך פרטוי שיסביר להם.."

זהבה חיתנה כבר את כל ילדיה, וממקומה החדש, יחד עם חברתה האלמנה יוכבד,
היא צופה על החיים במבט לאחור.

מבין השורות עולות דילמות של הורות, נחת ומעורבות הורית; התלבטויות חברתיות -
לא הק בגיל העשרה; סוגיות כמר מתי נכון לתמוך ומתי להרפות, ובבלל
האם התקדמות בחיים היא נחלתם של צעירים בלבד ?

הסופרת שרה מלוביצקי, מחברת הספרים "קובית קרח" ו"שביל ירוק מדי",
פונה כעת לקהל יעד בוגר עם ספר חדש, עמוק ומטעיר.

שם הספר
הנכדה של שולמן מהפיקוח