[...] אֶת זְרועוּתִיהָ פֶרְשָה וַתִקְרָא: "הַשָאֶר-נָא, אָדונִיס,
שֶהַהְ-נָא עוד רְַע, אֶמְלָל,כי אלִיך אקרב עוד הַפעַם,
ִּכי אִַנשָקְךּ עוד פַּעַם, שְפְתִי אַעַָרב עַם שָפְתִיך,
עוּר נָא עוד רגַע, אֶדוּנִיס, וְתַן נְשִיקָה אֶחָרונָה לִי,
אָנָא,נשקנִי כָל עוד חַיָה הנְשִיקָה את חַיִּיהָ,
עַד כִּי תפח נִפְשָךּ לְתוך פִי,לְלבּי עד תִַּּגיעַ
רוּח אַפֶךּ, עד אֶחֶלב תַּמְצִיתְך הַמתוּקָה וְרויתִי,
אַהַבָתְִּך כי אָשְתָה; וזאת הַנְּשִיקָה - אַשמִרְנָה
כמו אֶת אָדונִיס עַצְמו כִּי אתה הָאָמְלָל, הנה נָס לי,
נָס, אָדוּנִיס, הרחק [..-]
ביון -- מתוך "מזמור האשכבה לאדוניס"