...הכל סברו שתאי מוחו התמוססו,וחדלו לשגר ולקלוט.האיש יושב על מיטתו,ללא ניע,בבית חולים אפל,כשגופו מאובן ועיניו כשל ציפור גוססת.
אולם,שעה לאחר השקיעה,הוא יוצא למסעות מלאי הוד,הוא מגיע אל ערים ושדות גדושי איימה,דרך נופים הזוהרים בצבעים שלא נראו מעולם...