"אני לא יכול להיפטר מהצלקות שנחרטו בי ונשארו לכל החיים. הכי נוח לי שהזיכרונות יישארו קבורים עמוק במוח."

ציון מובהל לבית חולים עקב קוצר נשימה. ואז, בגיל שמונים וארבע, הוא עובר לגור אצל בתו. המעבר מעורר את שדי העבר, ומערכת היחסים העכורה ביניהם מובילה אותו לחשבון נפש עמוק. הוא חוזר אל התחנות בחייו: אל ילדותו בטבריה ואל שהותו בבית היתומים "דיסקין", תחנות שצילקו את נפשו והשפיעו על מערכות היחסים החשובות ביותר שלו – עם ילדיו.

הסיפור מבוסס על חייו של אבי המחברת. בתחקיר שנערך לאחר מותו התגלה הסיפור המשפחתי השזור בהיסטוריה של טרום הקמת המדינה ואשר ראוי שיסופר. זוהי הצצה נדירה אל מאחורי הקלעים של ההעפלה היבשתית מארצות ערב ושל הגיבורים האלמוניים שהיו מעורבים בה.

הספר הוא לא הביט לאחור הוא סיפור מיוחד ולא קל לעיכול, על אובדן ופיוס, על מעשים הירואיים ועל המחיר שהיה על המשפחה לשלם. זהו סיפור על ילד קטן שהתייתם וצלקות ילדותו ליוו אותו לאורך חיים שלמים.

המחברת ורד אטרי מתגוררת בצפון הארץ, יועצת ארגונית במקצועה. הרצאותיה, המבוססות על סיפורי חייה, מעוררות השראה בקרב המאזינים. ורד היא אימא לשלושה, וסבתא לנכדים.