השנים 2004-2003 היו מהקשות ביותר שידעה ירושלים המזרחית בכל הנוגע להריסת בתים. לא רק מספר ההריסות גדל אלא גם צעדי הענישה והאכיפה הוחרפו באופן חסר תקדים. תושבי מזרח העיר מצאו עצמם נתונים הרבה יותר עמוק מבשנים קודמות בין הפטיש לסדן. מצד אחד צעדי אכיפה מוגברים, ומצד שני הכבדה ביורוקרטית נוספת אשר סוגרות כמעט לחלוטין את הגולל בפני המבקשים לבנות כחוק.
באותן שנים הידקו הרשויות עוד יותר את טבעת החנק סביב צווארם של תושבי מזרח העיר, אשר נאלצים לבנות ללא היתר, בשל מסכת בלתי פוסקת של קשרים ביורוקרטים, תיכנוניים, משפטיים וכלכליים שהופכים את כל המאמץ להוצאת היתר בנייה לחסר תוחלת. לעומת זאת, באותה תקופה חלה עליה דרסטית בביקוש לדירות במזרח העיר בשל הקמת גדר ההפרדה. המצב שנוצר חייב אלפים לעבור לשטח המוניציפלי של העיר, ונתן דחיפה עצומה לבנייה הבלתי חוקית.