ספר הביכורים של אפרת אברהמי הוא מחזור שירים הכתוב בלשון זכר ובשפה רזה, ישירה, אך יחד עם זאת אופף מסתורין. שיריה של אפרת הם מעין מערבולת שקל להיבלע בתוכה וכמעט בלתי אפשרי לצאת ממנה.
בקול שקט וקצב אטי מעבירה אפרת תחושה פוצעת ומדממת, שירה הטומנת בחובה טראומה, אבל וסודות משפחתיים.
כשקראתי לראשונה את שיריה של אפרת חשתי שמדובר בגילוי של ממש, וביצירת ביכורים חד פעמית, נושמת ומלאת יופי ותעוזה שחובה להוציאה לאור.
רועי חסן, עורך הספר.

אֲנִי מְפַחֵד,
שֶׁפִּי אֵינוֹ פּוֹקֵחַ עֵינַיִם
שֶׁל אַף אֶחָד.
בִּנְגִיסוֹת רַכּוֹת אֲנִי מִתְקַדֵּם,
נוֹעֵל לְסָתוֹת עַל לֹא כְלוּם
וּבוֹלֵעַ,
מְמַלֵּא שְׁבִילִים בְּחָצָץ שָׁקוּף.
וַאֲנִי מְפַחֵד.
הַלֵּב נִשְׁמַע כְּסֵרוּק מְצִלְתַּיִם נִמְשָׁךְ,
חוֹרֵק בְּשִׁנָּיו.
בְּיָדַיִם יְבֵשׁוֹת
אֲנִי יוֹרֵד לְנָהָר שׁוֹצֵף
וְלֹא נִרְטָב.