נגינת הגיטרה החשמלית של יהודה פוליקר, אהוד בנאי וברי סחרוף מצויה במוקד תרומתם המרכזית להיווצרותו של פופ–רוק בגוון מזרחי בישראל. כשהגיטרה מנסרת שיר געגועים בוחן את יצירתם הצלילית וכן את זו של שורת מוזיקאים נוספים, מתחקה אחר גלגוליה המוזיקליים של הגיטרה המזרחשמלית לאורך חמישה עשורים ומצביע על תפקידם
של צלילי מוזיקה כמעצבי מציאות תרבותית.

ניתוחו של פרופ' מוטי רגב נובר ברפרטואר שירים ואלבומים של אריס סאן, משה בן–מוש ויהודה קיסר, של להקות הרוק הדרומי, בהן שפתיים, טיפקס וכנסיית השכל ושל זמרים–נגנים–יוצרים, כמו אהובה עוזרי ודודו טסה, מאתר בהם רגעי צליל שנוצרת בהם "מזרחיות" ומזהה מרכיבים מוזיקליים שחדרו למיינסטרים הישראלי.

הספר מעניק זווית ייחודית לחקר המוזיקה בישראל, ובייחוד לחקר המוזיקה הפופולרית. הוא מציג גישה ממוקדת צליל במחקר הסוציולוגי של המוזיקה ומוסיף פריט משמעותי למדף הספרים העוסק בסוציולוגיה של התרבות בישראל.

שם הספר
עוד וגיטרה - תרבות המוסיקה של ערביי ישראל
רוק - מוסיקה ותרבות - מה? דע! #
סוציולוגיה של התרבות