הספר מציע מבוא נרחב ומקיף לגישות תיאורטיות קולנועיות מרכזיות. הוא פורש בפני סטודנטים לקולנוע, ובפני כל מי שמתעניין בקולנוע, גוף ידע נרחב בדבר האופנים השונים שבהם אפשר לחשוב על מהות המדיום הקולנועי, על מכלול יחסיו עם אמנויות אחרות ועל אופי החוויה של הצופה באולם הקולנוע. תיאוריות קולנועיות דנות לרוב בשתי סוגיות עיקריות: האחת מתמקדת בהיבטים הייחודיים של המדיום הקולנועי כצורה של תקשורת וכצורה אסתטית-אמנותית. הסוגיה השנייה עוסקת במנגנונים השונים המעורבים בתהליכי הצפייה בסרט. ספר זה כולל בעיקר תיאוריות הדנות בייחודיותו של המדיום הקולנועי דוגמת אלה של אנדרה באזן, זיגפריד קרקאוור, ז'יל דלז ושל הפורמליסטים הרוסים. בד בבד הספר גם מציע כמה מודלים של צפייה דוגמת הגישה הנאו-פורמליסטית של דיוויד בורדוול וקריסטין תומפסון והגישה הקוגניטיבית של נואל קרול" ; הידע התיאורטי שמעניק ספר זה על מגוון היבטיו עשוי לתרום לאלה המבקשים לנתח סרטים ולהבינם לעומקם, וכן להנאה המתלווית אל הצפייה בסרט. ידע זה מספק לצופה הבנה רחבה ומקיפה יותר של המדיום ושל ההקשרים השונים שבמסגרתם הוא פועל וכלים להבנת הממד הביקורתי של הסרטים עצמם. הקולנוע במישרין או בעקיפין, לא אחת מותח ביקורת על המציאות החברתית, הכלכלית והאידאולוגית שבה הוא פועל. ואילו התיאוריה נועדה לסייע לצופה להבין כיצד הקולנוע מגיב על מציאות זו, בין שהוא מתגייס לשמר אותה ולהציגה כטבעית ומובנת מאליה ובין שהוא שואף לחשוף אותה ואת האידאולוגיה המונחת בבסיסה. ייתכן שהקולנוע אף מציע את עצמו כמציאות חלופית המתממשת בעת ובעונה אחת עם המציאות החוץ-קולנועית.
ד"ר בני בן-דוד עומד בראש התכנית האקדמית של המחלקה לקולנוע
בפקולטה לאמנות,המכללה האקדמית בית ברל.
ד"ר סנדרה מאירי היא מרצה בכירה ואחראית אקדמית בתחום הקולנוע במחלקה לספרות,ללשון ולאמנויות באוניברסיטה הפתוחה.