כתוביות הסיום של "בייבי דרייבר" מרצדות על המסך.
60 אינץ', היא חושבת, מה זה אומר בכלל, ולא מצליחה להיזכר במה שהוא הסביר לה בבוקר, במונולוג על הטלוויזיה החדשה שהוא הולך לקנות. היא מתמקדת בשפתיים שלו, שמוצצות את מה שנותר מהג'וינט.
היא אוהבת להביט בפנים שלו מקרוב, זה נותן לה הרגשה שהיא מצליחה לראות לתוכו.
הקצה של הג'וינט מצטמק בין אצבעותיו, הרוק שלו ושלה נספג לו בנקבוביות.
המחשבה על הסמיכות בין הדי־אן־איי של שניהם מוציאה אותה מדעתה.
היא רק רוצה שיפנה אליה כבר את ראשו, שיתנתק מהמסך שכבר החשיך ועכשיו מריץ לנגד עיניהם שמות של אנשים שחיים בווילות באל איי ועושים סקס וקוק, או רבים עם חמותם בטלפון על הגישה שלה ו"זה לא מוצא חן בעיניי קארן שאת מדברת אליי ככה, אני מבקש, קארן!" או סתם, יושבים גם הם עם בן הזוג שלהם מול מסך 60 אינץ' ומצפים לרגע שהוא יביט בהם.
גל גורליק, בת 29, תיקח אותך לטיול שהוא נשגב ויומיומי, סבוך ופתור, כואב ומענג.
טיול בו כל אלה הם אחד. כמו בחיים. ספרה השני מורכב מסיפורים קצרים על אשליית השליטה, יופייה של מגפה עולמית, אובדן, אהבה, ריבועים ביומן ותחתונים שצריך לכבס שוב אחרי שנשכחו במכונה.