שלוש מסות יפהפיות מאת מוריס מטרלינק (1949-1862), חתן פרס נובל לספרות לשנת 1911.
כלבים, דבורים, פרחים – תמצית האנושיות בפלנטה שעליה אנחנו חיים.
"האדם אוהב את הכלב, אך היה אוהב אותו יותר אם היה נותן דעתו, במכלול הבלתי גמיש של חוקי הטבע, ליוצא מן הכלל היחיד במינו, הלא היא אהבה זו המצליחה לחדור, כדי להתקרב אלינו, מבעד למחיצות, שבכל מקום אחר אינן חדירות, המפרידות בין המינים! אנחנו לבד, לגמרי לבד על פלנטה מקרית זו, ומבין כל צורות החיים המקיפות אותנו, אף לא אחת, מלבד הכלב, לא כרתה ברית עימנו."
"הדבורה, על פי רוב, אינה עוינת ואינה תוקפנית; אך היא נראית גחמנית למדי. יש לה כלפי אנשים מסוימים סלידות שאין להכניען. יש לה גם ימים שהיא עצבנית – למשל בהתקרב סערה – אז היא נראית עצבנית עד בלי די. [...] הגיע הזמן לגלות את סודו הגדול של זעמן."
"האם יודעים אנו מה יהיו פניה של אנושות שלא תכיר את הפרח? אם הפרח לא היה קיים, אם הוא היה תמיד נסתר ממבטינו, כמו בוודאי אלף חזיונות לא פחות מרהיבים המקיפים אותנו, אלא שעינינו אינן מגיעות אליהן כלל, אופיינו, המוסר שלנו, זיקתנו אל היופי, אל האושר, האם יהיו כמות שהם?"