מבוא


"אולי נוכל להסתדר כולנו יחד?" קריאה זו נעשתה מפורסמת ב-1 במאי 1992, ואמר אותה רודני קינג, גבר שחור שהוכה כמעט למוות שנה קודם לכן בידי ארבעה שוטרים ממשטרת לוס אנג'לס. האומה כולה ראתה סרטון וידיאו של הכאתו, ולאחר שהמושבעים לא הרשיעו את השוטרים, הזיכוי הצית זעם נרחב ושישה ימים של מהומות בלוס אנג'לס. 53 אנשים נהרגו ויותר מ-7,000 בניינים הוצתו. רוב המהומות האלימות הועברו בשידור חי. מצלמות של צוותי חדשות זיהו את האקשן ממסוקים שחגו ממעל. אחרי מעשה אלימות מזוויע במיוחד נגד נהג משאית לבן, קינג קרא קריאה נרגשת להשיב את השלום.


כיום קריאתו של קינג סובלת משימוש יתר ונהפכה לקיטש תרבותי, ביטוי קליט1 שנאמר לא פעם כדי להצחיק ולא כקריאה רצינית להבנה הדדית. לכן היססתי אם להשתמש במילים של קינג כשורת הפתיחה לספר זה, אבל לבסוף החלטתי לעשות זאת משתי סיבות. הראשונה היא משום שרוב האמריקאים שואלים כיום את השאלה של קינג לא על יחסים בין־גזעיים אלא על יחסים פוליטיים ועל התמוטטות שיתוף הפעולה בין המפלגות. אמריקאים רבים חשים כי חדשות הלילה מוושינגטון נשלחות ממסוקים החגים מעל העיר ומשדרים כתבות מאזור לחימה.


הסיבה השנייה שהחלטתי לפתוח את הספר במימרה משומשת יתר על המידה היא שקינג המשיך ואמר אחריה דבר יפה שלרוב לא מצוטט. בראיון הטלוויזיה המגומגם שלו, כשהוא נלחם בדמעות ולעתים קרובות חוזר על עצמו, הוא מצא את המילים האלה: "בבקשה, אולי נוכל להסתדר כאן. כולנו יכולים להסתדר זה עם זה. כאילו, אנחנו כולנו תקועים כאן בזמן הקרוב. בואו ננסה לפתור את זה".


הספר הזה עוסק בשאלה למה כל כך קשה לנו להסתדר אלה עם אלה. כולנו אכן תקועים כאן בזמן הקרוב, אז בואו לפחות נעשה כל מה שביכולתנו כדי להבין למה אנחנו מתפלגים בקלות כזאת לקבוצות עוינות, שכל אחת מהן בטוחה בצדקתה.


▪▪▪


לעתים קרובות, אנשים שמקדישים את חייהם למחקר כלשהו מתחילים להאמין כי הנושא שמלהיב אותם הוא המפתח להבנת הכול. בשנים האחרונות ראו אור ספרים על התפקיד המהפכני שהיה לבישול, לאמהוּת, למלחמות... אפילו למלח - בהיסטוריה האנושית. גם ספר זה נמנה עמם. אני חוקר פסיכולוגיה מוסרית ואני מתכוון לטעון כי המוסריוּת היא התכונה האנושית יוצאת הדופן שאִפשרה את הציוויליזציה. אני לא מתכוון לרמוז כי בישול, אמהוּת, מלחמות ומלח לא היו נחוצים גם הם, אבל בספר זה אני מתכוון לקחת אתכם לסיור בטבע האדם ובהיסטוריה האנושית מנקודת המבט של הפסיכולוגיה המוסרית.


אני מקווה שבתום הסיור תהיה לכם צורת חשיבה חדשה על שניים מהנושאים החשובים, המעצבנים והמפלגים ביותר בחיי אנוש: פוליטיקה ודת. ספרי הליכות ונימוסים אומרים לנו לא לדון בנושאים אלה בחברת אנשים בני תרבות, אבל אני אומר, לכו על זה. פוליטיקה ודת שתיהן ביטויים של הפסיכולוגיה המוסרית שבבסיס הווייתנו, והבנה של הפסיכולוגיה הזאת עשויה לקרב בין בני אדם. המטרה שלי בספר היא לנקז חלק מהרוגז, מהזעם ומהפלגנות שבנושאים הללו ולהחליף אותם בפליאה, בהשתאות ובסקרנות. שפר עלינו גורלנו שפיתחנו פסיכולוגיה מוסרית שאִפשרה למין שלנו לפרוץ בתוך אלפים בודדים של שנים מהיערות ומהסוואנות אל התענוגות, הנוחוּת והשלווה הבלתי־רגילה שיש בחברוֹת המודרניות.2 תקוותי היא שספר זה יהפוך את השיחה על מוסר, על פוליטיקה ועל דת לנפוצה יותר, מתורבתת יותר וכיפית יותר, אפילו בחברת אנשים מעורבת. תקוותי היא כי הוא יעזור לכולנו להסתדר זה עם זה.


אדם למצפון יוּלד
יכולתי לקרוא לספר הזה מודעות המוסר כדי להעביר את הרעיון שמוח האדם מתוכנן ל"עשיית" מוסריות, בדיוק כפי שהוא מתוכנן לעשיית שפה, מיניות, מוזיקה ועוד דברים רבים אחרים המתוארים בספרים פופולריים שמדווחים על התגליות המדעיות האחרונות. אבל בחרתי לקרוא לו למה אתם תמיד צודקים כדי להעביר את הרעיון שטבע האדם אינו רק מוסרי במהותו, אלא גם מוסרני, ביקורתי ושיפוטי.


המילה צודק, righteous באנגלית, מקורה במילה הנורווגית העתיקה rettviss ובמילה האנגלית העתיקה rihtwis, שמשמעותן היא "צודק, זקוף, בעל סגולות".3 המשמעות עברה למילים righteous ו-righteousness באנגלית מודרנית, אף שכיום יש למילים אלה קונוטציות דתיות חזקות כי לרוב הן משמשות לתרגום המילים צֶדֶק וצדיק לאנגלית. המילים האלה שכיחות בתנ"ך ומתארות לעתים קרובות אנשים הפועלים בהתאם לציפיות האל. אבל צדק הוא גם תכונה של אלוהים והאופן שבו אלוהים שופט בני אדם (שלעתים קרובות הוא נוקשה אבל נחשב תמיד לצודק).


הקישור בין צדקנות ושיפוטיות בא לידי ביטוי בכמה הגדרות מודרניות למילה righteous, כגון "בא מתוך תחושה זועמת של צדק, מוסריות או הוגנות".4 הוא מופיע גם במונח self-righteous, שמשמעותו "משוכנע בצדקתו, במיוחד בניגוד לפעולותיהם ולאמונותיהם של אחרים; בעל מוסריות צרה ובלתי־סובלנית".5 ברצוני להוכיח לכם שהאובססיה להיות צודקים (שמובילה באופן בלתי־נמנע לצדקנות) היא המצב האנושי הרגיל. זה לא באג אלא פיצ'ר בתכנון האבולוציוני שלנו, שהתנחל בחשיבתנו ובמודעותנו. בלעדיו הן היו אובייקטיביות ורציונליות.6


התודעה הצודקת שלנו אִפשרה לנו, בני האדם - אך לא לבעלי חיים אחרים - ליצור קבוצות שיתוף פעולה גדולות, שבטים ואומות בלי דבק של קשר דם. אבל בה בעת מבטיחה התודעה הצודקת שלנו שאת קבוצות שיתוף הפעולה שלנו ירדוף תמיד סכסוך מוסרי. מידה מסוימת של עימות בין קבוצות עשויה להיות הכרחית ואפילו לתרום לטובתה ולהתפתחותה של כל חברה באשר היא. בימי התבגרותי ייחלתי לשלום עולמי, אבל כיום אני משתוקק לעולם שבו אידיאולוגיות מתחרות ישמרו על מקומן מתוך איזון, שבו מערכות של אחריותיות ישמרו על כולנו מפני התחמקות מעונש על מעשים חמורים מדי, שבו פחות אנשים יאמינו כי מטרות מצפוניות מקדשות אמצעים אלימים. לא ייחול רומנטי במיוחד, אבל כזה שאולי נוכל אפילו להגשים.


מה צפוי בהמשך
הספר בנוי משלושה חלקים, שאפשר לחשוב עליהם כעל שלושה ספרים נפרדים - אלא שכל אחד מהם תלוי בזה שקדם לו. כל חלק מייצג עיקרון מרכזי אחד בפסיכולוגיה המוסרית.


חלק 1 עוסק בעיקרון הראשון: אינטואיציה תחילה, הנמקה אסטרטגית אחר כך.7 אינטואיציות מוסריות עולות אוטומטית וכמעט מיד, הרבה לפני שיש להנמקה המוסרית הזדמנות לצאת לדרך, ואינטואיציות ראשונות אלה נוטות להניע את ההנמקה שלנו, שבאה אחריהן. אם חשבתם שהנמקה מוסרית היא מה שאנו עושים כדי להבין את האמת, צפוי לכם תסכול תמידי מאנשים, שנעשים מטופשים, מוטים ונטולי היגיון כשאינם מסכימים איתכם. אבל אם תחשבו על הנמקה מוסרית כמיומנות שאנו, בני האדם, פיתחנו כדי לקדם את סדרי היום החברתיים שלנו - כדי להצדיק את פעולותינו ולהגן על הצוותים שאנו משתייכים אליהם - אזי הדברים יהיו הרבה יותר הגיוניים. פקחו עין על אינטואיציות ואל תקבלו כפשוטם טיעונים מוסריים של אנשים. הם בעיקר הבניות בדיעבד שנוצרו תוך כדי תנועה, עוצבו כדי לקדם מטרה אסטרטגית אחת או יותר.


המטפורה המרכזית בארבעת הפרקים בחלק זה היא המודעות מפוצלת, כמו רוכב על פיל, ותפקיד הרוכב הוא לשרת את הפיל. הרוכב הוא ההנמקה המודעת שלנו - זרם המילים והדימויים שאליו אנו מודעים לגמרי. הפיל הוא שאר 99 האחוזים של התהליכים המנטליים - אלה שמתרחשים מחוץ למודעות אבל למעשה מושלים ברוב ההתנהגות שלנו.8 פיתחתי את המטפורה הזאת בספרי האחרון, The Happiness Hypothesis (השערת האושר), שבו תיארתי כיצד הרוכב והפיל עובדים יחד, לעתים באופן עלוב, כשאנו כושלים בנתיבי החיים ומחפשים משמעות וקשר. בספר זה אשתמש במטפורה כדי לפתור חידות כגון למה נראה שכולם (כל האחרים) צבועים,9 או למה תומכים אדוקים במפלגות פוליטיות מאמינים בנפש חפצה בשקרים ברורים ובתיאוריות קונספירציה. אשתמש בה גם כדי להראות לכם איך תוכלו לשכנע אנשים שנראה כי אינם מגיבים להיגיון.


חלק 2 עוסק בעיקרון השני של הפסיכולוגיה המוסרית, שהוא מוסריות היא יותר מגרימת נזק והוגנות. זוהי המטפורה המרכזית בארבעת הפרקים בו: התודעה הצודקת היא כמו לשון עם שישה קולטני טעם. המוסריות המערבית החילונית היא כמו סגנונות בישול שמנסים להפעיל רק שניים מקולטני הטעם - חששות מגרימת נזק וסבל או חששות בנוגע להוגנות ולאי־צדק. אבל לאנשים יש עוד כל כך הרבה אינטואיציות מוסריות רבות־עוצמה, והן קשורות לחירות, לנאמנות, לסמכות ולקדושה. אסביר מהיכן באים ששת קולטני הטעם האלה, כיצד הם יוצרים את הבסיס לסגנונות הבישול המוסריים הרבים של העולם ומדוע יש לפוליטיקאים בימין יתרון מובנה בכל הנוגע לבישול ארוחות שטעימות למצביעים.


חלק 3 עוסק בעיקרון השלישי: המוסריות קושרת ומעוורת. המטפורה המרכזית בארבעת הפרקים האלה היא בני האדם הם 90 אחוזים שימפנזה ועשרה אחוזים דבורה. טבע האדם נוצר מברירה טבעית שפעלה בו־זמנית בשתי רמות. פרטים מתחרים בפרטים בקֶרב כל קבוצה, ואנו צאצאים של קופי האדם שהצטיינו בתחרות. זה נותן לנו את הצד המכוער של טבענו, המוצג לרוב בספרים על מקורותינו האבולוציוניים. אנחנו באמת צבועים אנוכיים שמיומנים כל כך במצגי שווא של סגולות, עד שאנחנו מוליכים שולל אפילו את עצמנו.


אבל טבע האדם עוצב גם בשעה שקבוצות התחרו בקבוצות אחרות. כפי שכבר אמר דרווין מזמן, הקבוצות המלוכדות ומשתפות הפעולה ביותר מביסות בדרך כלל קבוצות של אינדיבידואליסטים אנוכיים. בשנות ה-60 סר חנם של הרעיונות של דרווין בנוגע לברירת הקבוצות, אבל גילויים מהעת האחרונה מחזירים את רעיונותיו למשחק ויש לכך השלכות עמוקות. אנחנו לא תמיד צבועים אנוכיים. יש לנו גם יכולת, בנסיבות מיוחדות, לנתק את האני הקטנוני שלנו ולהיהפך למעין תאים בגוף גדול מאיתנו, כמו דבורים בכוורת שעובדות למען טובת הקבוצה. לעתים קרובות אנו מוקירים חוויות אלה בחיינו יותר מכול, אף כי תכונת הכוורת הזאת עלולה לעוור אותנו כך שלא נראה עניינים מוסריים אחרים. טבענו דמוי הדבורה מאפשר ומקל אלטרואיזם, גבורה, מלחמה ורצח עם.


כשרואים את התודעה הצודקת כתודעה של קופי אדם עם שכבה של כוורת, זוכים בנקודת מבט חדשה לגמרי על מצפון, על פוליטיקה ועל דת. בחלק זה אטען ואַראה כי "הטבע העליון" שלנו מאפשר לנו להיות אלטרואיסטים במידה עמוקה, אבל האלטרואיזם הזה מכוון בעיקר לחברי הקבוצות שלנו. אראה כי הדת היא (כנראה) התאמה אבולוציונית שנועדה לקשור קבוצות יחד ולסייע להן ליצור קהילות בעלות מוסריות משותפת. היא לא נגיף ולא טפיל, כפי שטענו בשנים האחרונות כמה מדענים ("האתיאיסטים החדשים"). ואשתמש בנקודת מבט זו כדי להסביר מדוע חלק מהאנשים הם שמרנים, אחרים הם ליברלים (או פרוגרסיבים) או ליברטריאנים. אנשים מעוורים את עצמם ומתקבצים בקבוצות פוליטיות שחולקות נרטיבים מוסריים. מרגע שהם מקבלים נרטיב מסוים, הם נעשים עיוורים לעולמות מוסריים אלטרנטיביים.


(הערה בעניין המינוח: בארצות הברית מתייחסת המילה ליברלי.ת לפוליטיקה פרוגרסיבית ושמאלנית, ואשתמש בה במובנה זה. אבל באירופה ובמקומות אחרים המילה ליברלי.ת נאמנה יותר למשמעותה המקורית - להחשיב את החירות מעל לכול, כולל פעילויות כלכליות. כשאירופאים משתמשים במילה ליברלי.ת, לעתים קרובות הם מתכוונים לדבר־מה דומה יותר למונח האמריקאי ליברטריאני.ת, שקשה למצוא לו תחליף על הספקטרום שמאל־ימין.10 אולי כדאי שקוראים מחוץ לארצות הברית יציבו את המילים פרוגרסיבי.ת או שמאלני.ת בכל פעם שאני כותב ליברלי.ת.)


▪▪▪


בפרקים הבאים אשאב מן המחקרים האחרונים בנוירולוגיה, בגנטיקה, בפסיכולוגיה חברתית ובמידול אבולוציוני, אבל המסר העיקרי של ספר זה הוא עתיק. הוא ההבנה כי כולנו צבועים צדקנים:


מַדּוּעַ אַתָּה רוֹאֶה אֶת הַקֵּיסָם אֲשֶׁר בְּעֵין אָחִיךָ וְאֵינְךָ שָׂם לֵב לַקּוֹרָה אֲשֶׁר בְּעֵינְךָ? ... צָבוּעַ! הוֹצֵא תְּחִלָּה אֶת הַקּוֹרָה מֵעֵינְךָ; אַחֲרֵי כֵן תִּרְאֶה הֵיטֵב וְתוּכַל לְהוֹצִיא אֶת הַקֵּיסָם מֵעֵינוֹ שֶׁל אָחִיךָ (הבשורה על פי מתי ז, 3-5).


הנאורות (או החוכמה, אם תרצו) דורשת מכולנו ליטול קורות מבין עינינו ואז להימלט מהמוסרניות הקטנונית והפלגנית הבלתי־פוסקת שלנו. כפי שכתב סן־טסן, חכם הזן הסיני בן המאה השמינית:


הדרך המושלמת קשה רק


לבררנים;


בלי אוהב, לא אוהב;


אז הכול יהיה ברור.


די בהבדל דק כחוט השערה,


והנה הבדל של שמים וארץ;


אם תרצו שהאמת תעמוד צלולה לפניכם,


לעולם אל תהיו בעד או נגד.


המאבק בין "בעד" ו"נגד"


הוא המחלה הגרועה ביותר של הנפש.11


אני לא אומר שעלינו לחיות את חיינו כמו סן־טסן. למעשה אני מאמין כי עולם ללא מוסרניות, רכלנות ושיפוטיות ישקע עד מהרה בכאוס. אבל אם אנו רוצים להבין את עצמנו, את מה שמפלג בינינו, את הגבולות שלנו ואת הפוטנציאל שלנו, עלינו לפסוע צעד אחד לאחור, להיפרד מהמוסרניות, ליישם קצת פסיכולוגיה מוסרית ולנתח את המשחק שאנחנו משחקים.


הבה נבחן עתה את הפסיכולוגיה של מאבק זה בין "בעד" ו"נגד", המתחולל בתודעה הצודקת של כל אחד ואחת מאיתנו ובקרב כל הקבוצות הצודקות שלנו.