"במבט לאחור, אני יודעת לומר שהתקופה הארוכה שלמדתי אתך פתחה לי עולם קסום של יצירה, והעניקה לי כלי ביטוי מיוחדים. היא העלתה את הביטחון העצמי ואת הדימוי העצמי שלי. היום אני לומדת עבודה סוציאלית, מתוך הכרה בצורך לתת למי שזקוק. אני מתארת לעצמי שאת היית המודל הראשון שלי. לימדת אותי מהי עבודת קודש מלאת שליחות. נטעת בי את ההכרה בכוחה במופלא של המוזיקה להשפיע טוב ולרפא, ומאז הפגישות אצלך היא מלווה אותי בכל אשר אפנה".
[קטע ממכתבה של חמוטל רוזן, עיוורת מלידה, מטופלת של תמר מגיל חמש]

תמר ירדני-יפה כותבת על עבודתה כמורה למוזיקה וריתמיקה לילדי קיבוץ מעוז חיים, וכמטפלת במוזיקה. היא עבדה עם תלמידיה באיסוף חומרי טבע מן הסביבה וביחד יצרו כלי נגינה מעולם הצומח. התמחתה בלונדון בתרפיה במוזיקה, והייתה לאחת המורות הראשונות בארץ בתחום זה.
מיוזמי האולפן האזורי למוזיקה בעמק בית-שאן, שהוקם ב-1958, במסגרתו הקימה ב-1971 את המרכז לתרפיה באמנויות, וניהלה אותו עד לפרישתה (1995). במרכז זה טיפלה במאות ילדים שסיפורם של אחדים מהם מובא בספר זה.
תמר כתבה כמה ספרים, מהם בנושא המוזיקה: "כלי זמר בעולם הצומח" (1964); "ביטוי ויצירה במוסיקה ותנועה כתרפיה" (1981). כמו כן הפיקה שבעה סרטים קצרים: "כלי זמר מעולם הצומח" (1964); "בצבע ובצליל" (1965); "בר-מצווה בקיבוץ" (1966); "ילדי המקלטים" (1968); "תרפיה באמצעות המוזיקה" (לאורך שנות השבעים).

שם הספר
ביטוי ויצירה במוסיקה כתראפיה - ליקוטי נסיון טיפולי בילדים פגועים