"לפעמים אני בכלל לא חושב על אבא שלי, לא ביום ולא בלילה. ויש חודשים שבהם הראש שלי לא מפסיק לפעול על הריק הזה. מוזר, איך ייתכן שאני כולי עסוק במישהו שלא קיים, ואולי הוא קיים אבל לא פגשתי אותו מעולם. מה, מי שמוליד אותך ונעלם ואתה בכלל לא מכיר אותו יכול להיחשב לאבא?”
מה זה לחיות עם הידיעה שלא רק שאבא שלך לא רוצה קשר איתך, אלא שהוא גם לא רוצה לדעת עליך שום דבר?
על עולמו הפנימי של עמית, נער צעיר על סף גיל ההתבגרות, בן לאם יחידנית ועל יחסיו עמה, עם חבריו הבנים בבית הספר, עם אביגיל המקסימה שאותה הוא אוהב ויחדיו הם מגדלים גינה קטנה מאחורי בניין המגורים, ובראש ובראשונה עם עצמו.
סִפרה של ציפי גון גרוס הוא ספר כובש לב, מדויק להפליא ומעורר הזדהות עמוקה בליבו של כל מי שיקרא או תקרא אותו – צעירים ומבוגרים, בנות ובנים כאחד. ספר חובה לעולמם הסמוי מן העין – למחשבותיהם, לציפיותיהם ולתשוקות העמוקות ביותר של מי שהם בנים ובנות במשפחות חד הוריות.
