סיפורה של ד"ר אלכסנדרה (סוניה) בלקינד, חלוצה בתחום רפואת נשים, שנחשבת בהיסטוריה של הרפואה הארץ־ישראלית לרופאה הראשונה ביפו.
הספר חושף לראשונה את תרומתה הרפואית־החינוכית של ד"ר אלכסנדרה בלקינד, שבחרה בתחום הרפואה כמקצוע, כייעוד וכשליחות, והתמידה בו במשך שלושים ושבע שנים. קורות חייה המרתקים, השזורים בקשר אמיץ עם תולדותיה של העיר יפו — בהיותה רופאה ראשונה לבוא בשעריה — משמשים אספקלריה לחיים בה בשלהי התקופה העות'מאנית. עבודתה החלוצית בבית החולים היהודי "שער ציון" ובמרפאה הגינקולוגית שפתחה בביתה, העצימה את האמון וההערכה העמוקים שהביעו כלפיה האוכלוסיות היהודית והערבית. ד"ר בלקינד פעלה לטיפוח רפואה מונעת ולהחדרת המודעות לחשיבות חינוך הנשים לבריאות ולהיגיינה; וזאת במציאות הפרימיטיבית ובתנאי המחייה הקשים ששררו ביפו בראשית המאה העשרים. פעילותה בקרב אוכלוסיית הנשים בכלל ואוכלוסיית הנשים ההרות והיולדות בפרט, הביאה לשינוי מהפכני בהתייחסותו של הציבור למתן שירות רפואי מניעתי לנשים. מתוך תחושת שליחות ומחויבות חברתית, ד"ר בלקינד שימשה גם רופאת הגימנסיה 'הרצליה' ושילבה עבודה רפואית עם פעילות בריאותית־חינוכית־מניעתית למען יצמח בארץ־ישראל דור חדש, בריא בגופו ובנפשו.
פרופ' צפורה שחורי-רובין, בלשנית והיסטוריונית, ומרצה בכירה במכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי בבאר־שבע. התמחתה בנושא "הדסה" ופעילותה הבריאותית־החינוכית בארץ ישראל בתקופת המנדט. שניים מספריה על ארגון "הדסה" (2003, 2011) נכתבו עם פרופ' שפרה שורץ ומסכמים את פעילותו של הארגון בתחום החינוך לבריאות בתקופה שלפני הקמת המדינה. חברה בחברה הישראלית לתולדות הרפואה ובארגון הבינלאומי להיסטוריה של הרפואה (ISHM).
פרופ' שפרה שורץ, היסטוריונית של הרפואה ומערכת הבריאות בישראל. חברת סגל הפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן־גוריון בנגב וחוקרת במכון גרטנר לאפידמיולוגיה וחקר מדיניות הבריאות. התמחתה בחקר ההיסטוריה של מערכת הבריאות בישראל. ספריה הקודמים קופת חולים הכללית (1997), קופת חולים, הסתדרות, ממשלה (2000), הרפואה בקהילה (2004, בשותפות עם פרופ' חיים דורון) יצאו לאור בהוצאת המכון למורשת בן־גוריון. חברה בחברה הישראלית לתולדות הרפואה וחברה בהנהלת הארגון הבינלאומי להיסטוריה של הרפואה (ISHM).