“לילך נתנאל היא ד"ר לספרות, מרצה באונ' בר-אילן וגם כתבה כמה רומנים מוערכים שטרם קראתי מהם, אך יש לי הרגשה שלאור הביקורות עליהם אמצא בהם עניין. את עבודת הדוקטורט שלה עשתה על הסופר דוד פוגל והיא זו שגילתה בעזבונו כתב יד גנוז שמאוחר יותר יצא כספר בשם "רומן וינאי".
זלמן שניאור שהיה סופר/משורר מאוד מכובד ופופולרי במחצית הראשונה של המאה ה-20 נשכח כליל לאחר מותו, רוב ספריו לא הודפסו בהוצאות מחודשות.
לפני כמה שנים נחשפתי לשניאור לראשונה ומאז קראתי רבים משיריו וחלק מסיפוריו. לטעמי סיפרו "המשומדת" הוא יצירת מופת המספרת על אורח החיים בעיירה היהודית שנעלמה מן העולם והוא מומלץ מאוד לקריאה. לפני כמה שנים יצא בהוצאה מחודשת. נתנאל בשנים האחרונות חוקרת את זלמן שניאור והמונוגרפיה הנהדרת שכתבה עליו "שניאור- מן החיים והמוות" מומלצת אף היא.
עזבונו של זלמן שניאור נתרם לאחר מותו ב-1959 ע"י ידי משפחתו ברובו לארכיון גנזים שנמצא כיום בספריית אריאלה בת"א, חלק אחר מעזבונו נתרם לספריה הלאומית בירושלים, לארכיון ייווא בניו-יורק, לארכיון בית שלום עליכם בת"א ולארכיון ביאליק בבית ביאליק בת"א.
בשנת 2018 בתו של שניאור רנה-רבקה שניאור ( או בספרד ידועה כלאורה טולדו) שגרה בערירות בספרד יצרה קשר עם לילך נתנאל ואמרה לה שיש לה עוד חומרים ארכיונים על שניאור. ספר זה מבוסס על החומרים החדשים שנתגלו בביתה של בת האמן, הם כוללים אוסף של תמונות, מסמכים רשמיים והתכתבויות.
הספר עוסק בחומרים הבאים: א) מכתבים שקיבל זלמן שניאור מאימו חיה-פייגה שניאור שחיה ומתה בעיר שקלוב שברוסיה הלבנה, מכתבים שנכתבו ביידיש. נכתבו במשך כעשר שנים בשנות העשרים של המאה הקודמת. מהם ניתן ללמוד רבות על מצב העיירה שקלוב בתקופה זו ועל מערכת היחסים שבין שניאור לאימו. ב) מכתבים ששלח זלמן שניאור לאחת אנה קפלן-זינגר שחיה במינכן, נכתבו בגרמנית. האם היו נאהבים? ידידים? הם הכירו ברווקותם, אך הקשר בניהם נשמר גם לאחר ששניהם התחתנו. ג) מכתבים בין זלמן שניאור לביתו שנכתבו בצרפתית.
החיבור הזה מוקדש למציאתם המאוחרת של מכתבים לא ידועים אלו מעזבונו של זלמן שניאור המפרטים את גלגולי העזבון הזה בין ברלין, ניו-יורק, מדריד ופריז.
המחברת חושפת נקודות ביוגרפיות מעניינות על המחבר ועל התקופה בה חי. שניאור נדד הרבה בחייו החל משקלוב שם נולד, אודסה, ברלין, צרפת, ספרד, ארה"ב.
מדוע המשפחה הסתירה את העזבון הזה עד היום ולא מסרה אותו יחד עם שאר העזבון? האם היה מה להסתיר בהם? האם היו אישיים מידי למסירה? האם נשכחו? כנראה שקצת מכל דבר. המחקר של נתנאל בנושא מובא בספר ושופך אור ועניין על עזבון חדש זה. מי שיש לו עניין בסופרי ישראל מהתקופה ובזלמן שניאור בפרט ימצא עניין רב בספר זה. למרות שהספר יצא בהוצאת מאגנס האקדמאית הוא מאוד קריא וברור וכתוב בצורה מעניינת, ממש כמו סיפור בלשי.”