מַדּוּעַ כְּכָל שֶׁנָּגַעְתִּי בַּכּוֹכָב
הוּא מְפַהֵק בִּכְבֵדוּת כְּשֶׁמַּרְגִּישׁ אוֹתִי
וּמַרְכִּין אֶת רֹאשׁוֹ בְּחֹסֶר עִנְיָן,
לֹא אִכְפַּת לוֹ אִם יֵעָלְמוּ
כּוֹכְבֵי הַמָּחָר מֵהֲוָיָתִי וּמֵעֲבָרִי.
*
לוּ הָיִיתְ נִגֶּשֶׁת אֵלַי עַל שֻׁלְחָן עֲשׂוּי אֶתֶר
בִּלְבוּשׁ צוֹעֲנִי
וּבְיָדִי הַמַּטֶּה שֶׁל מֹשֶׁה
הָיִיתִי מְבַקֵּעַ אֶת תֵּבָתֵךְ הַשְּׁחֹרָה
וְאֶת סוֹד אֶפְרֵךְ.
העולמות הטמונים בתוך קובץ שירים זה מאגדים בתוכם עושר מסיבי של נושאים הנעים על סקאלה רחבת יריעה, המתחילה בכפר הפסטורלי על הר הכרמל, מקום מגוריו של המשורר, עבור בערים ערביות ומערביות שבהן שוטט המספר וליקט רגעים המנציחים את היופי, וכלה בנבירה בתקופת הילדות שאינה מרפה מאותו משורר משקיף־על.
במרכז עומדת האישה — היופי שלה, האסתטיקה והסמליות שלה בתרבות הערבית.
ספר זה, שנכתב בערבית במקורו, אינו מצטמצם לחברה אחת, לשכבה אחת. זהו ספר הדובר את שפת האנושות הכלל־עולמית: שפת הפואטיקה הזכה.