שנת 2066. אחרי שורה של אסונות אקולוגיים מצד אחד, והאצה טכנולוגית המייתרת חלק ניכר מהעבודה האנושית ומבשרת עידן של שפע חומרי מצד שני, מתארגן המזרח התיכון מחדש מבחינה פוליטית, חברתית וכלכלית, בדומה לאזורים אחרים בעולם. גדות הירדן, השטח הכולל את מדינת ישראל, פלסטין, ירדן וחלקים מלבנון וסוריה, הוא מחוז בעל ממשל אוטונומי, הכפוף למועצת האיחוד המזרח-תיכוני. כל חברה וחבר בו זכאים לשכר אוניברסלי ולדיור ציבורי, בתמורה לשעות המוקדשות לתועלת הציבור.
קרן האלוני מתכננת לכתוב נובלה העוסקת במהפכה הפוסט-קפיטליסטית, והיא מבקשת את עזרת המשתמשות והמשתמשים ברשת החברתית חברותא בתחקיר שהיא עורכת בעניינה. התגובות והתשובות לבקשת העזרה שלה נרחבות ממה ששיערה: קולות מגוונים של אנרכיסטים, אמניות, אוצרות, אקטיביסטים סביבתיים וטרולים להנאה ולהכעיס, נוסף על חוטי סיפור על שברון לב ומתקני עולם, ועל פנתרה שחורה אחת, מיתולוגית, יהודית ק׳, שאחת הדמויות בסיפוריה חזתה את המהפכה המתרגשת, מצטרפים לשיחה רבת אנפין, הממחישה את השינוי האזרחי, התרבותי והמנטלי של גדות הירדן, את מקורותיו ואת האתגרים שעוד עומדים בפני החברה המתגבשת בו.
הנובלה מאבק מתמשך היא יצירה חדשנית ומעוררת מחשבה, החוקרת לעומקה את סוגיית הצורה הספרותית. מה הקשר בין שיטה כלכלית ותפיסת עולם מסוג מסוים לבין הסוגות הספרותיות שצומחות בהן, או מטופחות על ידן? ולהפך, האם הצורה הספרותית היא מבנה תודעה היכול לשמש נשא נוח יותר לאורח חיים מועדף?
מאבק מתמשך היא אחת מארבע הנובלות ב״פוסטקפ״, מיזם הספרות הפוסט-קפיטליסטית, שנולד בקבוצת מחקר במכון ון ליר בהנחיית ד״ר כפיר לוסטיג כהן. עלילתה של כל אחת מהנובלות מתרחשת במציאות משותפת, שאותה הגו ובראו ארבעת הסופרים והסופרות שהשתתפו בקבוצה. כל נובלה היא יצירה שלמה בפני עצמה, אולם הקריאה בארבע הנובלות יחד מרחיבה את תמונת העולם ואת החברה המשורטטות בנובלה יחידה, ומגלה רשת של זיקות בין הסוגיות שמעלה כל אחת מהארבע.
מיכל ספיר היא מוזיקאית, כותבת ומתרגמת. היא מחברת השירים, הזמרת והגיטריסטית בלהקה "אפור גשום". רומן הביכורים שכתבה, הריקוד המודרני, ראה אור ב-2018. ב-2011 יצא לאור ספרה היש הגדול, ביוגרפיה שכתבה על סבה, פנחס ספיר. בעלת דוקטורט בספרות השוואתית מאוניברסיטת ניו יורק.