על המבקש להנציח את שמו לכתוב דברים הראויים להיקרא, או לחולל מעשים הראויים להיכתב. מלכה ביינגלס עונה על שני המדדים. התמודדותה והדרך בה היא מספרת את סיפורה מעוררות השראה. זהו ספר אוטוביוגרפי, אף כי שמות גיבוריו בדויים. קורות חיי המחברת משולבות בחיי בני משפחתה הגרעינית, אשר כל אחד מהם חונה התמודדות ייחודית עם גורלן ועם גורל שאר בני המשפחה.
הבן הבכור, יהועז, לקה בפוליו בגיל 13 חודשים. פגיעתו היתה קשה ביותר והותירה בן נכות, שעמה הוא מתמודד כל חייו בנחישות ובאומץ. 12 שנים אחריו נולד אחיו נתנאל, שגדל בצל הפחד שמא גם לו יתייבשו הרגליים". בין האחים שוררות אהבה והערצה הדדית. ההורים, אדם וצורית, נישאו בקיבוץ, ובו גידלו את בכורם בשנותיו הראשונות. עבור האב היה הקיבוץ גן עדן, עבור האם - גיהינום. היה זה רק היבט אחד של הפער ביניהם. ככל שרבו מבחני החיים - העוני והקשיים שנוצרו עקב המגבלה הפיזית של הבן – הלך וגדל הפער. לאחר שנים קשות של מצוקה והתמודדות ושנים רבות, שבהן לא הרשתה לעצמה לדבר, החלה מלכה ביינגלס לכתוב. באומץ, בחוכמה וברגישות היא כתבה את חוויותיה מנקודת מבטה. בספר זה היא משמיעה את קולה - קול אישה אמיצה, שלא אמרה נואש נוכח המכשולים שהציב לה הגורל.