נָדָב מִשְׁתַּעֲמֵם. לְפֶתַע הוּא רוֹאֶה פִּרְסֹמֶת לַחֲטִיף בִּיס-בּוּם, וּבָהּ הַבְטָחָה שֶׁהַחֲטִיף מֵפִיג כָּל שִׁעֲמוּם. אֲבָל אֵיפֹה מוֹצְאִים בִּיס-בּוּם? בְּעֶזְרַת חֲבֵרִים חֲדָשִׁים שֶׁהוּא פּוֹגֵשׁ, נָדָב מְנַסֶּה לְהַשִּׂיג אֶת הַחֲטִיף הַנִּכְסָף, וּמְגַלֶּה שֶׁהַשִּׂמְחָה וְהַהֲנָאָה קְרוֹבוֹת מִשֶּׁחָשַׁב.
סִפּוּר מְשַׁעֲשֵׁעַ וּמְחַמֵּם לֵב עַל הָרְדִיפָה אַחַר הַבְטָחוֹת מֻפְרָזוֹת וְעַל חֲשִׁיבוּתָן שֶׁל חֲבֵרוּת וְעֶזְרָה הֲדָדִית.
הַסִּפְרִיָּה שֶׁלִּי הִיא סִדְרָה הַמְּיֹעֶדֶת לִילָדִים וְלִילָדוֹת שֶׁמַּתְחִילִים לִקְרֹא לְבַד. סִפְרֵי הַסִּדְרָה כּוֹלְלִים כִּשְׁלֹושׁ מֵאוֹת מִלִּים בִּלְבַד וּמַצִּיגִים סִפּוּרִים מוֹתְחִים, מְבַדְּרִים וְנוֹגְעִים לַלֵּב, מְלֻוִּים בְּאִיּוּרִים מַרְהִיבִים שֶׁמּוֹסִיפִים לַחֲוָיַת הַקְּרִיאָה הָרִאשׁוֹנָה. מַטְּרַת הַסִּדְרָה לְלַמֵּד לִקְרֹא בְּעֶזְרַת סִפּוּרִים טוֹבִים, וּבְמַקְבִּיל לְעוֹדֵד אֶת אַהֲבַת הַסִּפְרוּת וְהַקְּרִיאָה.
סִיַּמְתֶּם לִקְרֹא? צִבְעוּ אֶת סִימַן הַקְּרִיאָה בָּעַמּוּד הָאַחֲרוֹן!