פרק 1
ג'ייק
"בא לך קוויקי במשרד שלך בהפסקת צהריים?"
“ג'ייק וולינגטון." קארינה העמידה פנים שהיא נחנקת מזעזוע והניחה את ידה על חזה. "כמה שערורייתי." שפתיה הפשוקות התעקלו בחיוך מקסים. "טוב שלא לבשתי תחתונים היום."
גנחתי בתסכול וצנחתי לאחור בכיסא המשרדי בחדר הישיבות, בדיוק כשחמישה עובדים נכנסו והתיישבו. כעבור רגע נכנס גם דיוויד רוסו וידעתי שלא יהיה לי סיכוי להחליק את ידי במעלה החצאית של קארינה כדי לבדוק אם ההצהרה שלה נכונה.
היא לא הביטה בי ישירות, אבל חייכה כשראתה אותי מסדר את מכנסיי מתחת לשולחן. שקלתי לבדוק בכל מקרה, רק כדי לראות אותה מתפתלת, אבל חשבתי שעדיף לא לפנגר את הבת של הבוס שלך מולו. גם אם היא הארוסה שלך. או אם שם המשפחה שלך מתנוסס על הבניין.
“בוקר טוב לכולם. שכל אחד יתפוס תיקייה ויעביר הלאה. יש לנו לקוח חדש. דניאל וויט, הבעלים של ווֹיאֶר."
כשהתיקיות הגיעו לצד שלנו של השולחן, שלחתי יד מעבר לקארינה כדי לקחת אחת ודאגתי לחכך את גב כף ידי בשדיה. האנקה הקטנה שהשמיעה שלחה זרם במורד עמוד השדרה שלי היישר לזין.
“כבר קיבלתי מכולם את טופסי הסודיות ששלחתי בתחילת השבוע," המשיך דיוויד. "אני מוכרח להדגיש שהדיסקרטיות שלכם עומדת בראש סדר העדיפויות. כשנעסוק בהקמת הבר החדש של מר וויט, תהיה לנו גישה לעסקים הנוספים שלו, למטרות מידע. הבר, ווֹי, יתנהל בנפרד מהמועדון שלו, ווֹיאֶר. אבל הוא עדיין רוצה לנהל את שניהם באופן דומה, והסכים לאפשר לנו גישה לוויאֶר, לבחון את הפרוטוקולים שהוא כבר יישם, כדי שנוכל לעבוד לפיהם.”
הסתכלתי על העמוד הראשי הכללי, וראיתי שאין שום תיאור מפורט של וויאר. המקום רק הוגדר כ"מועדון פרטי."
“נקבל מידע נוסף על וויאר חוץ ממה שמוצג כאן?" קארינה שאלה.
“כן. את וג'ייק תנהלו את הפרויקט. את תהיי אחראית על שיווק ויזואלי, וג'ייק ינתח את סוגי השווקים ויראה מה הכי מתאים לדניאל. ברגע שתקימו את הצוות, דניאל יענה על כל השאלות שיש לכם. הוא סיפר לנו מעט מאוד ורוצה לספק לכם את המידע רק במידת הצורך.”
הפגישה נמשכה וכל שאר האנשים בצוות שאלו שאלות לגבי התפקיד שימלאו בתהליך. חברות שונות העסיקו אותנו כחברת שיווק. חלקן פשוט היו בתחילת דרכן, אחרות סבלו מכישלונות בתחומים שונים. חברת וולינגטון ורוסו הציעה צוות שיווק של שמונה אנשים שנועד לענות על כל הצרכים השיווקיים.
כשאביה של קארינה עזב את החדר, לחצתי על השרירים הנוקשים בכתפיה. היא עבדה קשה יותר מכל אחד אחר בחברה כדי להוכיח את עצמה לאביה, שאומנם האמין בה, אבל גם החזיק באמונה ארכאית וצינית בנוגע לאיך גברים צריכים להתייחס לנשים בסביבה עסקית.
“זאת תהיה הזדמנות מעולה להוכיח איזו גברת־בוסית אדירה את.”
היא צחקה כשאמרתי "גברת־בוסית. "אולי יום אחד אוכל לנהל פרויקט בעצמי.”
נישקתי את הרקה שלה. "בכל זאת אנחנו וולינגטון ורוסו, ואני די צריך לעמוד בציפיות שיש כלפיי כבן משפחת וולינגטון. תבטיחי לי שלא תשאירי אותי מאחור.”
“אני אשתדל.”
אבותיהם של קארינה ושלי מיזגו את חברות השיווק שלהם כששנינו היינו צעירים. רצנו ושיחקנו במסדרונות הריקים במשרד, כשהאבות שלנו עבדו עד מאוחר. קארינה תמיד הייתה ידידה שלי, גם כשהיינו קטנים. המשכנו לשמור על קשר דרך אימיילים מזדמנים, כשלמדנו בבתי ספר תיכוניים ובקולג'ים שונים, ואחר כך כשהתחלנו לעבוד במשרה מלאה אחרי הקולג' והפכנו להיות החברים הכי טובים.
שנינו סיימנו את הקולג' בהרגשה שיש עלינו עול מסוים, וכשהתחלנו לשוחח, נראה היה שהעול הזה הוסר ונשארנו זה עם זה – מישהו שאפשר לשכוח איתו את העבר ולמצוא את העתיד.
וגם עכשיו, אחרי שהצעתי לה נישואין, היא הייתה ותהיה קודם כול החברה הכי טובה שלי. אהבתי אותה בגלל זה. אהבתי שהיא תמיד הייתה שם ותמיד תהיה.
זה היה דבר ששימח את הורינו מעל ומעבר, כיוון שהייתה ביניהם בדיחה ישנה על מיזוג משפחות, בנוסף על מיזוג חברות. לרוע המזל, אבא שלי לא הספיק לראות את מערכת היחסים בינינו נוצרת. הוא מת לפני שנתיים כמעט, מהתקף לב פתאומי. קארינה הייתה אז הסלע שלי יותר מתמיד, ולא יכולתי להעלות על הדעת שאאבד מישהי חשובה לי כל־כך.
כבר איבדתי את החבר הכי טוב שלי בקולג', דבר שהשתדלתי לא לחשוב עליו, ולא הייתי מוכן לאבד חברה נוספת. הפחד שלי לאבד את קארינה היה מה שהניע אותי להציע לה נישואין. לא יכולתי לדמיין שאבלה את חיי עם מישהי אחרת.
וגם אם זאת לא הייתה התשוקה הבוערת שאימא שלי קראה עליה בספרי הרומנטיקה שלה ודיברה עליה בהתרגשות, זה היה בסדר. קארינה ואני כיבדנו זה את זה וחיי מין בריאים ביותר הפכו את העתיד איתה לעוד יותר נחשק.
קארינה פנתה לחברי הצוות והחזירה אותי לפגישה. "ג'ייק ואני נהיה אנשי הקשר המרכזיים של דניאל, כמו גם השותפים שלו לפרויקט הזה. נקיים כאן פגישות בכל יום שני כדי להתעדכן וללקט את המידע שאספנו.”
“קונור, אני אצטרך להיפגש איתך לעיתים קרובות יותר כדי לעבור על המחקר והניתוח," אמרתי. "אבל נשוחח על זה מאוחר יותר. אשלח לך אימייל ברגע שיהיה לנו יותר מידע.”
“יש שאלות נוספות?" קארינה שאלה.
כמה אנשים דיברו, אבל הפגישה הסתיימה במהירות וכולם יצאו לארוחת הצהריים.
נעמדתי מאחורי קארינה והחלקתי את ידיי במורד גבה כדי לחפון את התחת המושלם שלה. "אז ניפגש במשרד שלך?”
“כן. תן לי להכין כמה עותקים של התיקיות האלה ואפגוש אותך שם." המילים האחרונות יצאו באנחה מתנשמת כשנישקתי ונשכתי במורד צווארה. "יהיה מוגזם לבקש ממך להיות עירום וקשור לשולחן שלי כשאגיע לשם?”
“אולי כשתגיעי לשם, אני אקשור אותך לשולחן ואפליק לך בתחת לפני שאני אזיין אותך?”
היא חיככה את ישבנה כנגד הזקפה הכואבת שלי. "עשינו עסק.”
היא הסתובבה במהירות בזרועותיי ונישקה את שפתיי, ואז יצאה מהחדר. חיכיתי רגע שהזקפה שלי תתרכך ויצאתי אחריה. אבל כשראיתי אותה נכנסת לחדר הצילום שממול למסדרון, הבזיק בי רעיון.
וידאתי שאף אחד לא מסתכל, דחפתי את הדלת, נעלתי אותה מאחוריי והודעתי לה על נוכחותי.
“ג'ייק? מה אתה עושה?”
לא אמרתי כלום. חציתי את החלל הקטן והצליל היחיד שנשמע בחדר היה מכונת הצילום. כשהגעתי אליה, אמרתי בקול מצווה, "תסתובבי.”
היא צייתה כמו תמיד. אהבתי ללכת על הקצה, והיא תמיד הלכה איתי לשם.
נצמדתי אליה, אחזתי בידיה והנחתי אותן על מכונת הצילום. "זוכרת את הפעם הראשונה שהזדיינו?”
“איך אפשר לשכוח?”
“אם כן שכחת, חשבתי להזכיר לך.”
“אה, אז לא. לגמרי שכחתי את הפעם הראשונה שהרגשתי את הזין שלך מותח לי את הכוס.”
נעצתי את אצבעותיי בירכיה וגררתי אותן באיטיות במעלה ובמורד עורה הרך. צמרמורות חשמלו את עורי כשנזכרתי איך כשלתי לתוך חדר הצילום, מבוהל ממפגש עם העבר שניסיתי לא לחשוב עליו. ראיתי אותה שם – את החברה הכי טובה שלי, אישה – והסתערתי. אחרי רגע של הלם, היא הסתערה עליי בחזרה.
“תמיד תהיתי איך התמזל מזלי לזכות בך באותו יום. מעולם לא היינו ככה זה עם זה, ובכל זאת, כשהתפרצתי לתוך החדר וזינקתי עלייך, נתת לי.”
“טוב, לא הייתי קוראת לעצמי חסרת מזל. זה שאף פעם לא חשבתי לזיין אותך לפני כן לא אומר שהתכוונתי לדחות משהו טוב. וחוץ מזה, אבא שלי אמר איזה משהו שעצבן אותי. אני אפילו לא מצליחה לזכור מה זה היה עכשיו. ואתה נכנסת ונראית כמו הסחת דעת טובה.”
נאלצתי להשתתק לרגע, כי אולי היא לא זכרה למה היא החליטה לתת לי להסתער עליה באותו יום בחדר הצילום, אבל אני זכרתי מה הביא אותי לשם. אני מניח ששנינו חיפשנו מפלט זה בזה לפני כמעט שלוש שנים.
“למה לא ביקשת עוד? אני יודע שנהנית מזה." נשכתי את צווארה ולחשתי באוזנה. "לפחות שלוש פעמים.”
היא הזיזה אחת מידיי לשד שלה ועיסיתי וגלגלתי את הפטמה שלה בין אצבעותיי.
קולה המתנשם הביא אותי לקצה. היא יכלה לצטט את לוח הכפל בקול הזה והייתי מתגרה ממנה. "לא היינו אז במצב למערכת יחסים." האנחה שלה רטטה כנגד שפתיי, כשהפשלתי את החצאית שלה מעל לתחת שלה. "אני שמחה שחיכינו כדי שיהיה לנו את זה. כדי שיהיה לנו עתיד.”
זה היה הרבה יותר טוב מלאבד עוד מישהו.
“עכשיו תזיין אותי לפני שאני אחליט להחזיר לך את הטבעת.”
שחררתי את הזין שלי, דחפתי הצידה את העבר שלי, כמו שעשיתי תמיד כשהייתי עם קארינה, וצייתי לארוסה שלי.
“כן, גבירתי. זיון אחד פראי בדרך.”
