שתי אימהות
עִם אִמִּי הַחַיָּה דִּבַּרְתִּי מְעַט,
אֶת אִמִּי הַמֵּתָה אֲנִי מְשַׁתֶּפֶת כָּל יוֹם.
עַל אִמִּי הַחַיָּה כָּעַסְתִּי,
אֶת אִמִּי הַמֵּתָה אֲנִי חוֹלֶמֶת בַּלַּיְלָה.
לְאִמִּי הַמֵּתָה אֲנִי מִתְגַּעְגַּעַת, שׁוֹאֶלֶת אוֹתָהּ
שְׁאֵלוֹת, מְסַפֶּרֶת עָלֶיהָ לַאֲנָשִׁים,
מֵאִמִּי הַחַיָּה הִתְרַחַקְתִּי.
אֶל אִמִּי הַמֵּתָה אֲנִי מוֹצֵאת דִּמְיוֹן,
אֲנִי מְבִינָה אוֹתָהּ, חוֹמֶלֶת עָלֶיהָ
מִשְׁתַּתֶּפֶת בְּשִׂמְחָתָהּ וּבְצַעֲרָהּ,
כּוֹתֶבֶת לָהּ שִׁירִים.
בספר שיריה הראשון, הדס שלמה מתחקה באומץ ובכאב אחר זיכרונות ילדות לאם מתמודדת נפש – החל מנפילתה של האם, הסוד שהיה על הבת לשמור בקיבוץ, בת המצווה העירומה, היתומה, ביקורי האימים במחלקה הסגורה, ובן הזקונים שנולד לאם, הדיכאון המתמשך, שאותו המשוררת מכנה "בנה השחור".
שירתה של הדס שלמה היא שזירה עדינה, שקטה, פנימית ורוויית יופי וכאב של החיים לצד מחלת אימה, ההתייתמות המוקדמת מאם ומאב והתעקשותה של המשוררת להיות בעלת הבית, בעלת הגוף, בעלת הנפש – כדי להירפא, ממש כפי שעושה חלב התאנים, הפרי האהוב על אם המשוררת, שמאחה את העור הדואב.
הדס שלמה – ילידת 1975. משוררת ומטפלת באמנות, בעלת תואר שני בטיפול באמצעות אמנויות ובוגרת התוכנית ללימודי פסיכותרפיה פסיכואנליטית באוניברסיטת חיפה. חלב תאנים הוא ספר שיריה הראשון.