"יש שלבים קודמים לחתונה. היכרות, התאהבות, זוגיות. לא אדלג על אף שלב אז כדאי שתתכונן. לא תהיה בעלי לפני שתהיה החבר שלי."
"הלוואי שהיית מזיינת אותי כמו שאת אוהבת לזיין לי את המוח."
"אתה כנראה אוהב זיוני מוח אם בחרת בי."
"כנראה."
הרחובות בוערים, ואצלי בבית המצב לא רגוע בהרבה. מלחמה משתוללת בחוץ, ומלחמה משתוללת אצלי בלב.
היא אולי חושבת שיש עתיד אחר עבורה, אבל היא טועה. היא שלי. היא רק לא יודעת את זה עדיין או מסרבת להבין.
הרבה אנשים מנסים להפריד בינינו, מנסים לשכנע אותה שהיא עושה טעות ושאני לא הגבר עבורה, אבל הם טועים.
הימים שבהם אבא שלי הצר את צעדיי, ניטר כל מהלך שלי ותקע לי מקלות בגלגלים בקרוב יעברו מן העולם. יש מקום רק לאחד בראש, וזה או אני או הוא.
אבא חושב שאיבדתי את הדרך, אבל הוא טועה, אני רואה אותה בבהירות גדולה מתמיד. אני אוכיח לו מי אני.
אני פרנקו טורנטיני. אני לא רק הקאפו;
אני כמעט אלוהים.