רעיון ה-moonshot , המרוץ לירח, שב ומופיע כיום. השימוש הידוע הראשון בו היה ב־ 1949, כאשר האמריקאים חשבו על חקר החלל. לגמרי במקרה היתה באותה תקופה התקדמות עצומה בתחום פיתוח החיסונים, כששילבו דיפתריה, טטנוס ושעלת בחיסון משולש אחד. חיסון הפוליו הוכנס לשימוש כמה שנים לאחר מכן, ב־ 1955. אבל רעיון המרוץ נכנס ללקסיקון סופית בראשית שנות ה־ 60, כשהנשיא ג'ון פ' קנדי התחייב שהאדם יטוס לירח וישוב בבטחה לכדור הארץ. קנדי אמר שבחר בירח לא כי זה קל, אלא דווקא משום שזה קשה: "כי היעד הזה ישמש לארגון ולמדידה של האנרגיות והמיומנויות הטובות ביותר שלנו, אתגר שאנחנו רוצים לקחת על עצמנו ולא מוכנים לדחות עוד, אתגר שאנחנו מתכוונים
לנצח בו".
[...] כמו במרוץ לירח של קנדי, העבודה שהושקעה בפיתוח החיסון החדשני שלנו נגד הקורונה אכן היתה תרגיל אדיר ממדים בפתרון בעיות, כזה שאִפשר לנו לגבש בתוך תשעה חודשים ידע מדעי שהושג בעשור שלם, שישפיע עמוקות על תחומי מדע רבים נוספים ועל החיים עלי אדמות יותר מכפי שחשבנו בראשית הדרך. תשעת החודשים המתוארים בספר היו המאתגרים והמתגמלים בחיי, כמנהיג וכאדם כאחד. סיפור ההצלחה הוא סיפורם של שלושה מרכיבים שחברו להם יחדיו — כוחו של המדע, חשיבותו של המגזר הפרטי התוסס
לכלל החברה והפוטנציאל העצום של כוח ההמצאה האנושי.