אני יודע מה עובר לכם בראש למשמע המילה "דיסקוטק": ריקודים, אלכוהול, אווירה עליזה. אבל הדיסקוטק שמרצד כרגע בזיכרונותיי הוא מקום שבו המוזיקה הקצבית הוחלפה בכדורים שורקים ובהדי פיצוצים של רימוני רסס, אפקטים של מכונות עשן התחלפו בערפל כבד וברשפים של ירי, ואת מקומה של תחושת השחרור תפסה תחושה של פחד מצמרר.
זה היה הדיסקוטק בשכם – מוצב פלוגתי של הצנחנים שקיבל את שמו מתפקידו המקורי של המתחם. בליל חורף קר הותקף המוצב במפתיע על ידי חוליית מחבלים שפתחה באש רצחנית מטווח קצר בנסותה לחדור לתוכו. הגעתי אל המקום בעיצומו של הקרב, והחלטתי לצאת אל התופת ולחתור למגע עם המחבלים עד לחיסולם או עד לנפילתי.
במקביל לסיפורו של הקרב במוצב הדיסקוטק, חושף הספר את סיפורי ה"קרבות" המתחוללים גם בראשם של לוחמים ומפקדים שנתונים בסכנת חיים ממשית, ונקרעים בין הפחד מפני המוות לבין הבושה מאי חתירה למגע. לעיתים, אותה בושה היא שמניעה אותם לקום ולהסתער קדימה בגבורה.
אל"ם (מיל') אלון מדנס, יליד 1976, התנדב לצנחנים ב־1995 ומילא מגוון רחב של תפקידים, שבשיאם פיקד על גדוד 101. בהמשך פיקד על החטיבה המרחבית 300 בגבולה הצפון־מערבי של המדינה, שימש קצין האג"ם של פיקוד המרכז, ולקראת סוף שירותו הצבאי שירת כנספח זרוע היבשה בארצות הברית.
במהלך שירותו הצבאי הוביל את חייליו בעשרות מבצעים והיתקלויות, נפצע שלוש פעמים ואף זכה בצל"ש על לחימתו במבצע "חומת מגן".
לצד היותו קצין אמיץ וערכי, נחשב אלון כמי שפיו וליבו שווים, ויש שיאמרו שכנותו הבלתי מתפשרת היתה בעוכריו בשלהי הקריירה הצבאית שלו.

שם הספר
הקרב במוצב הדיסקוטק