אני כבר לא פוחדת למות, אני רק פוחדת למות לבד, וזה כבר קרה. את המשפט המצמרר הזה הוגה מָתֵיאָה מרטינסֶן, ישישה שקופה המתגוררת בדירת שיכון בפרוורי אוסלו. מתיאה מעולם לא הייתה אישה גדולה בשום מובן, אך הבדידות והזִקנה מכווצות אותה עוד. כל חייה היא עבדה יום אחד בלבד, ואהבה גבר אחד בלבד. במדינת הרווחה נורווגיה מתיאה אינה סובלת ממצוקה כלכלית, ומעבירה את ימיה בסריגת מחממי אוזניים ובניסיונות לחבר חרוזים למודעות אֵבל. למרות תמימותה הגדולה, מבינה מתיאה שהיא עומדת להיעלם מבלי להותיר אחריה זכר, ומחליטה להכין קפסולת זמן ולקבור אותה בחצר השיכון שבו בילתה את רוב שנותיה.
ככל שאני ממהרת, אני קטֵנה מציג את דמותה השקופה של מתיאה, אישה שכל חייה נבנו משִׁכְבָה ועוד שכבה של זרוּת, התעלמות ודחייה. אדם אחר אולי היה מפתח עור עבה לנוכח חוויות כאלה, אבל לא כך מתיאה, שעם הצטברותן בחייה רק הולכת ונעשית שקופה יותר. וככל שמתיאה שקופה יותר כך היא גם מסקרנת יותר כי דמותה האקסצנטרית – שאינה אלא גלגול נוסף של דמות האָאוּטסיידר, שהוא הכוכב האמיתי בספרות הנורווגית מימיו של קנוט המסון עד היום – חודרת ישר ללב.
שֶׁרְסְטִי אָנֶסְדָטֶר סְקוּמְסְווֹלְד, ילידת אוסלו (1979), מספרת את סיפורה של מתיאה ברכות ובאירוניה כאחת. בעזרת ההומור הנפלא ומלא החמלה שלה מצליחה סְקוּמְסְווֹלְד לגעת בפחדים ובעלבונות הכי צורבים שלנו, ולנווט את דרכה בלי ליפול למלכודות של רחמים עצמיים או קלישאות.
הספר ראה אור ב-2009, זיכה את סְקוּמְסְווֹלְד בפרס ספרי הביכורים על שם טאריֵי וֵסוֹס, ותורגם לעשרות שפות, בהן אנגלית, צרפתית, ספרדית, פורטוגלית, גרמנית ועוד.