“אודה בתחילה: לא סיימתי את הספר, עזבתיו לאחר חציו, מכמה טעמים.
על גב הספר כתוב (ציטוט): "הספר "שלושה לוחות הברית" מציג הסבר חדשני ומפתיע לשאלה הגדולה מי היו כותבי המקרא, מה הייתה ספרות זו עבורם וכיצד התפתחה?"
על פי הספר מנסה הכותב להוכיח שספרות התנ"ך ה"היסטורית" והנביאית, נכתבה ע"י בתי הכוהנים השונים, שנסו להשתלט על התודעה היהודית.
עובדה זו - "הסבר חדשני", יומרנית ומוגזמת: לכל העוסקים בתנ"ך עפ"י הגישה המחקרית, ידוע וברור שהתנ"ך "ההיסטורי" עבר עריכה מכמה מקורות ולכן יש סיפורים כפולים ומשולשים על אותו ענין.
ברור לכל חוקר ממוצע שהיו סופרים בעלי תפישות פוליטיות ודתיות השונות זו מזה: בכתיבה השתתפו סופרים מבית שאול, ומבית דוד, ישראלים ויהודאים, כוהנים מבית אהרון, כוהנים מבית עלי, כוהנים מבית צדוק, כוהנים מבית לוי, אשר לא רק סותרים זה את זה, אלא אף עוסקים בהשמצות מכוערות ברמה הנמוכה ביותר. כמו: סיפור בנות לוט השוכבות עם אביהן ויולדות ממזרים, יהודה השוכב עם כלתו תמר, היולדת ממזרים, סיפור דינה, סיפור העגל ועוד...
כך שאין שום חידוש ברעיון המרכזי אותו רצה הכותב לאמר: שהכתיבה התנכי"ת היא פרי מאבקים אידיאולוגיים בין בית עלי לבין בית צדוק וגם בין הפרושים.
הספר עמוס בפרטים, ולדעתי, רק יודעי תנ"ך על בוריו, יכולים להשתלט עליו, ואילו אחרים "יאבדו מיד את ידיהם ורגליהם".
מה שבולט מאוד, היא אופן הכתיבה. הכותב שופך את כל ידיעותיו במלל רב, ובשפת הדיבור, ולא כספר מדעי, וכאן יש לאמר שהעריכה הלשונית היא גרועה, גם הותירה את הסגנון "החברי", וגם איננה בקיאה בנושא והותירה שגיאות (כמו מינוי של אחיקם בן גדליהו לפחה, וצ"ל גדליהו בן אחיקם, וכמו כוהני העיר נבו וצ"ל נוב).
עובדה חיובית: הכותב הוא בעל ידע רב בתנ"ך, בקי ושולט בפסוקיו ובנושאיו, עשה חריש עמוק ורציני בין דפיו, כדי להוכיח את התאוריה שהביא. אך אופן הכתיבה, והעריכה הלא מוצלחת, "הכריעו אותי לרצפה" באמצע הספר.”