לילה, אמצע נובמבר שנת 1942, מהלומות על דלת הבית מלוות בצעקות בגרמנית, "משטרה! פיתחו מיד את הדלת!"
לא איבדתי שנייה. כחץ מקשת טסתי דרך המטבח אל הדלת האחורית של הבית, משם לגינה האחורית הרחבה, ובזינוק מהיר עברתי את הגדר ורצתי בין הבתים אל סמטה רחוקה. לא תפסו אותי.
ילדה בת שתיים-עשרה, לבד, ללא בגד חם, ללא מעיל, ללא כסף, ללא התעודות המזויפות שאנשי המחתרת סיפקו לה. הילדה הזאת הייתה אני.
*
פעם אחת, היה זה כאשר הייתי בתורנות במטבח במחנה, שמעתי מאחוריי קול גברי עדין שמילותיו היו שקטות ומיועדות לאוזניי בלבד.
"אז מה, רייזי?" כך הוא רחש, "את נהנית מהתורנות? את נהנית כאן במחנה?"
המילים לא היו חשובות, ניכר היה שאלו מילים אגביות הנאמרות רק לצורך האמירה. לא הייתי צריכה להפנות את הראש כדי לדעת ששמעון ספיץ, סיך הנסיך בעל לחישת המלאך, הוא שהתגנב אל מאחורי גבי. והשאר היסטוריה.
"הגשר על נהר נאהה" הוא סיפור ההצלה המופלא של יהודית ושמעון שילה בתקופת השואה בהולנד. העלילה מתוארת ביד אמן, ברגישות ובחמלה מצד אחד ובקור רוח ביקורתי מצד אחר. אירוע רודף אירוע, והקורא לא יכול להניח את הספר מידו, כשהוא מיטלטל בין דמעות חונקות לשלווה פסטורלית, בין פעימות לב מואצות להומור קליל ולציניות דוקרת.
גיבורי הספר פגשו שפע של הולנדים אמיצים וטובי לב, אבל גם הולנדים אחרים. קורותיהם של יהודית ושמעון אינם רק סיפורם הפרטי, אלא מהווים הצצה בהירה ונוקבת אל שואת יהודי הולנד כולם.
"הגשר על נהר נאהה" הוא ספרו השני של ד"ר יואל שילה, בנם של יהודית ושמעון. יואל הוא חוקר ומרצה למדעי הרוח במכללה האקדמית אשקלון ומרצה מבוקש במסגרות שונות. בשיעוריו ובספריו הוא קושר את מקורות היהדות והעבר היהודי עם המציאות הישראלית העכשווית.