"הייתי בסך הכול ילדה שהבינה באותו הרגע שכל קרוואן הוא סיפור, וכל מי שגר ביישוב הזה הוא לב קרוע, שסוע, קפוא, שמח... בחוש הבנתי שאם אסתובב בין הקרוואנים אלמד להבין את החיים, אם רק אכנס לכל אחד מהם, אחקור את הקירות ואקשיב לסודות, אצא עם תואר."
באמצע שום מקום, בנקודה שבה שמש המדבר מלהטת ועורבים מצטווחים מצמרות עצים, נמצאת נחלת עזריאל. קומץ מגורי עראי שבהם מבלים תושביה הססגוניים של הקהילה הנידחת את חיי השעה שלהם בעודם חולמים על חיי הנצח.
מבעד לעיניה של המספרת הצעירה, עטרה, אנו מתוודעים לכמה מהטיפוסים שמאכלסים את היישוב — וביניהם אומנית כושלת, מתווך חדל אישים, מתרגמת מזת רעב, אחראי ביטחון חסר ביטחון, פליטה מכת קיצונית המשמשת מסווה לפעילות עבריינית — בעוד מבטה הסקרן חושף את יפעת הדלות שסביבה, את הנתעב והנשגב, הגשמי והרוחני.
בשפה השזורה מלשון קודש והבלחים של חול, מניצוצות של הומור ומעשיות חסידיות, רוקמת שרה פכטר סיפור עיירה מודרני, משולח רסן ורב־תנופה, שכולו עשוי סיפורים הנשזרים לנוף אחד. לעתים הם רוקמים סיפור אפל ולעתים מתארים חרטה מהדהדת, אך תמיד רוויים לבטים אנושיים, המעמיקים בפרדוקסים של תרבות שונה, קרובה גיאוגרפית אך רחוקה תודעתית.
אמצע שום מקום, ספרה ה"אחר" של שרה פכטר, מצטרף לרבי־המכר שלה, וביניהם: אמא זה לא משחק ילדים, חצויה לשניים, אף אחד לא מבין אותי, הקרב על הבית, יצאתי מדעתי תיכף אשוב, ורטיגו ועוד.
שרה פכטר נולדה בארצות הברית וגדלה ביישוב ישראלי קסום. היא אם לאחד־עשר ילדים, ובמשך תריסר שנים עבדה כעיתונאית במשרה מלאה. כיום היא בעלת משרד פרסום ויחסי ציבור למגזר הדתי־חרדי, "שרה תקשורת". פכטר מקדישה את ימי השישי שלה לכתיבה, ואת הספר הזה כתבה בין קמפיינים לבישולים, והוא מצטרף לרבים שכתבה, שחלקם ראו אור בשם העט "מלי גרין", אך למרות זאת היא מרגישה שזהו ספרה הראשון באמת.