פרולוג
"אולי פשוט תמצא לעצמך אישה, אחי? כך התיש הזקן יפסיק לנסות לכפות עליך נישואי שידוך."
"לא תודה, אחי," אמר בעוקצנות כרים ג'מאל אמארי חאן, נסיך הכתר של זפאר, כשהעיף את רגלו הנעולה במגף של אחיו דיין משולחן הקפה, שולחן שמן הסתם עלה למעצבת הפנים הון. "אבא שלנו לא יכול לכפות עליי לעשות כלום."
"אתה לא חושב שהתואר אבא לא כל-כך מדויק?" דיין הציג חיוך חד שיכול היה לחתוך בטון. "מכיוון שהמעורבות היחידה שלו בגידול שלנו הייתה להכניס את שתי האימהות שלנו להיריון?"
"נכון אבל לא רלוונטי," שיקר כרים חלקות. כבן הבכור וכנסיך הכתר הוא קיבל מאביהם תשומת לב רבה יותר – כולל הקיצים המחרידים שנאלץ לבלות בזפאר אחרי התאבדות אימו. קיצים שדיין לא ידע עליהם דבר. "הנקודה היא שאין לי שום רצון למצוא לי אישה בשביל לרצות את אבא שלנו. אם הוא רוצה לנשל אותי מהירושה, הוא מוזמן." למעשה ההחלטה תשמח מאוד את כרים. ממלכת זפאר ייצגה עבורו אך ורק זיכרונות רעים, ובדיוק משום כך הוא סלל לו דרך משלו, ובגיל שלושים ושתיים בנה מאפס אימפריה עסקית בשווי מיליארד דולר, ולא חזר לממלכה מאז הקיץ שבו מלאו לו שש-עשרה.
"וכך אני אשאר בקו האש," השיב דיין והחיוך החד קיבל זווית עגומה. "באמת תודה, אחי."
"החיים קשים." כרים גיחך. הלוואי שאביו ייאלץ בסוף להכריז על דיין כיורשו. אחיו הצעיר היה פזיז וחסר משמעת וגילה אף פחות ממנו עניין במורשת המשפחתית שלהם. בעוד שאימו של כרים, קסנדרה ויינרייט, הייתה אריסטוקרטית בריטית צעירה שחזרה איתו לאנגליה אחרי הגירושים ושלחה אותו לכמה וכמה פנימיות קפדניות לעייפה, אימו של דיין, קיטי ג'ונס, אימצה את חיי חוג הסילון כבליינית הראשית של ניו-יורק אחרי גירושיה. ובנה נשא בתוצאות וחי חיים נטולי כל גבולות. ארבע שנים בלבד הפרידו ביניהם, אך דיין סירב להצעתו של כרים להצטרף לתאגיד אמארי כמנהל, והקים לפני חמש שנים מותג אירוח משלו שזכה להצלחה מפתיעה. הכישרון הבולט של דיין היה בעריכת מסיבות.
"אני יודע משהו שאולי ישנה את דעתך לגבי השגת אישה," אמר דיין, וכרים נתקף אי-נוחות למראה הזיק השובב בעיניו. דיין אהב יותר מכול לעצבן אותו – מה שכנראה הסביר מדוע הוא הופיע ללא הודעה מוקדמת באחוזתו של כרים בבלגרביה הבוקר בשמונה אחרי טיסת לילה מניו-יורק.
"מה זה?" שאל כרים בקוצר רוח אחרי שהחליט לגשת ישר לעניין. הוא היה צריך להתחיל לעבוד, כך שלא היה לו זמן לבדיחה הקטנה של אחיו.
"התיש הזקן יודע שאתה מעוניין בחוות הסוסים של קלהון," אמר דיין כאילו זה עתה הבקיע גול.
"איך הוא יודע את זה?" דרש כרים לדעת. ההתעניינות שלו בחוות קלהון הייתה סודית ביותר.
מייקל קלהון מת לפני כמעט שנה והשאיר את חוות הגידול והאימון של סוסי מרוץ גזעיים של משפחתו באירלנד בחובות כבדים. הם מכרו רבים מהסוסים שלהם כדי להחזיק את הראש מעל המים, אך לפני ימים אחדים נודע לו שהעסק נאלץ בסופו של דבר לעבור פירוק מרצון. וכרים התכונן לעשות את הצעד הסופי ברגע שהמקום יועמד למכירה.
"אתמול בלילה שמעתי את זה במקרה באירוע בטרייבקה מאחת הפילגשים הרבות של אבא. וזו הסיבה שעליתי על טיסת הלילה האחרונה. היא סיפרה לי שהוא..." דיין הרים את ידיו כדי לסמן מירכאות באוויר, "ממש מתרגש מהכניסה לתחום סוסי המרוץ באמצעות קניית החווה של קלהון. ושנינו יודעים שזה קוד שפירושו שהוא מתכנן לדפוק אותך עם העסקה כדי לאלץ אותך להתחתן."
כרים גידף חרש.
"יכולת להסתפק בשיחת טלפון," מלמל וידע שהסיבה העיקרית שאחיו עלה לטיסת הלילה הייתה קרוב לוודאי כדי לראות אותו מזיע פנים אל פנים. הוא סירב להעניק לו, או לאביו, את הסיפוק. "אבל תודה על האזהרה," הוסיף בטינה.
הוא יצטרך לוותר על העסקה.
מחשבה שהכאיבה לו נורא. חוות קלהון, אפילו במצבה המדורדר וללא קלהון עצמו שיעמוד בראשה, היוותה עבורו הזדמנות להיכנס לעולם מרוצי הסוסים ולבנות לו מורשת משלו – משהו שהוא תכנן לעשות כבר תקופת מה. הדבר היחיד שסיפק לו הנאה בזפאר היה לרכוב על הסוסים הערביים של אביו ולאמן אותם.
אך הוא סירב לקחת חלק במשחקים של אביו, בכל מובן. הממזר הזקן עשה תרגילים דומים בעבר ואילץ את כרים ללכת איתו ראש בראש. לכרים לא היה אכפת, למעשה הוא נהנה למצוא דרכים לגבור על הממזר. להוכיח לו שהוא לא מפחד ממנו, שאין לו כוח עליו יותר. ואחרי שבנה את העסק שלו, הניצחונות אף הגיעו ביתר קלות. אך כשהניסיונות של אביו לסחוט אותו נעשו נואשים יותר, מטורפים יותר, התחוור לכרים שכל מאבק גובה מחיר מהכלכלה של זפאר וגם מהכספים של אביו. זפאר, שבעבר הייתה אחת הממלכות העשירות ביותר באזור, איבדה מעליונותה כי אביו משך כספים ובזבז אותם על מלחמת ההתשה הזאת. כרים אולי לא הרגיש שום חיבור למורשת שלו, אך הוא לא רצה שאזרחי המדינה ייענשו. לכן לפני כמה שנים הפסיק לשתף פעולה עם אביו – באמצעות הסתרת העסקות שעניינו אותו או ויתור עליהן אם אביו גילה בהן עניין. הוא נאלץ לבלוע את גאוותו, אך הוא ידע שטקטיקת האי-מעורבות עבדה – לאביו לא הייתה נגיעה באף אחד מהעסקים שלו כבר למעלה משנה. בסופו של דבר היה חשוב יותר לתסכל את הממזר מאשר להביס אותו, כי לא אביו ישלם את המחיר.
"אולי הפעם תחשוף את הבלוף שלו?" אמר דיין בתקיפות. "במקום לוותר על העסקה."
"אני לא אתחתן בשביל לסגור עסקה..." אמר כרים ותהה אם אחיו-למחצה יצא מדעתו.
"אבל מה אם לא באמת תתחתן?" שיסע אותו דיין. "למה שלא תשיג לך אישה בשם בלבד?" המשיך. "זו תהיה הנקמה המושלמת בממזר המניפולטיבי. אם לא תשכב איתה, לא תוכל לספק לו את היורשים שהוא רוצה."
"ואיך בדיוק זה יעבוד?" סינן כרים, שכעת כעס על השטויות של דיין. "הסיבה העיקרית שאני לא רוצה להתחתן לא קשורה בכלל לאבא שלנו. אני פשוט לא רוצה רעיה." הוא שכב עם נשים, הוא לא ניהל איתן מערכות יחסים ממושכות. "אפילו אישה מדומה תטפח ציפיות... ותרצה שאקדיש לה זמן."
ותהפוך להיות חלשה ותלותית ושברירית כמו אימו.
הוא כבש רעד כשהזיכרון של פניה המוכתמות מדמעות של אימו עבר בתודעתו. העצב של אימו הגדיר את ילדותו. הוא לא התכוון להיות אחראי לעוד אישה שזקוקה לדברים שהוא לא מסוגל לספק לה.
וזו הסיבה שהוא החזיק בקנסינגטון קוטג' עורפי מרוהט בטוב טעם בעל ארבעה חדרי שינה, ובו שיכן בכל פעם את האישה הנוכחית שאיתה שכב כדי שהיא תעמוד לרשותו כשיחשוק בה, בלי שום רגשות מסובכים. אומנם המקום עמד ריק כבר חודש – הוא קימט את מצחו – או אפילו חודשיים. אך מהרגע ששילם לאלכסנדרה שתסתלק אחרי שהיא התחילה להשמיע קולות על "משהו קבוע יותר", הוא פשוט לא מצא זמן למצוא פילגש חדשה.
"אחי, אתה טחון בכסף," השיב דיין עם אותו חיוך חותך-בטון מקסים.
כרים הבין שאחיו אומנם נהנה להתעלל בו, אך שהוא נהנה הרבה יותר להתעלל באביהם.
"תבקש מהצוות המשפטי הנחשב שלך לערוך הסכם נישואים חסין לפרצות," המשיך אחיו. "ואז תצטרך רק למצוא אישה שתהיה חמדנית או נואשת מספיק כדי לשתף איתך פעולה תמורת סכום הגון."
1
"אורלה, אורלה, יש מסוק שחג מעל החווה. גרי אישר להם לנחות במרעה האחורי. גרי אומר שזה הוא, השייח' שעומד לזרוק את כולנו לרחוב."
אורלה קלהון הפסיקה לנקות את תאו של אדרין לשמע הצעקה הנחרדת של אחותה דרוולה. הסוס השחור המבריק דחף אותה כשגרר את פרסותיו. היא לחצה את ידה אל חוטמו כדי להרגיע אותו. בניגוד לרוב סוסי המרוץ הפורשים, אדרין היה רגוע מספיק כדי לאפשר לה לנקות את תאו בנוכחותו. הוא אהב את החברה כמעט כמוה, ולמרות זאת...
"ששש, חבר, זה בסדר, היא סתם לחוצה," לחשה לפני צאתה מהתא. היא השעינה את המגרפה לצד התא, הבריחה את דלת האורווה, הסירה את כפפות העבודה שלה והזעימה פנים אל אחותה. "למען השם, דרוולה, כמה פעמים אמרתי לך לא לצעוק ליד הסוסים?" סיננה. "את עלולה להבהיל אותם, ומישהו עלול להיפגע, או גרוע מזה, החיה עלולה להיפגע."
כעת נותרו להם רק שישה סוסים, אך כל אחד מהם היה עולם ומלואו עבורה – והיא עדיין התאבלה על הפרידה מהסוסים שהם נאלצו למכור בשנה האחרונה. כל אחד מהם היה מיוחד ובעל אישיות ומשמעות, ומבחינת אורלה החשיבות שלהם הייתה עמוקה יותר מניצחון במרוצים או מהכנסת כסף באמצעות הרבעה. אולי משום כך היא נכשלה בסוף במאמציה להמשיך לנהל את חוות קלהון, לא מפני שלא הייתה טובה באימון הסוסים או בטיפול בהם, אלא מפני שעבורה הם תמיד היו יותר מסתם עסק.
וכעת היא עתידה לאבד הכול...
"בסדר, בסדר. הבנתי," לחשה דרוולה בתגובה ללא כל התנצלות ותפסה את מרפקה כדי למשוך אותה מהתא. "אבל מה נעשה איתו?"
באותו רגע שמעה אורלה קול של מסוק מתקרב. הוא היה רחוק מספיק כדי לא להטריד את החיות, אך הקול לעולם לא יהיה שקט מספיק כדי לא להטריד אותה.
"את בטוחה שזה הוא?" שאלה. "הוא אמור להגיע רק ביום שישי."
המפרֵק ארגן שנסיך הכתר כרים ג'מאל אמארי חאן יסייר בחווה לפני המכירה הפומבית בשבת. זה בוודאי ביקור מקדים של אחד מהכפופים לו. אין אפשרות אחרת. היא לא ערוכה לקראתו.
היא השפילה מבט אל מגפי העבודה והג'ינס המלוכלכים שלה ואל הגופייה המוכתמת מזיעה שנצמדה אל שדיה. היא התעוררה עם שחר כדי להוציא את אדרין אל מסלולי האימונים ומאז גרפה את הלכלוך באורווה, כי נער האורווה האחרון פוטר לפני כמעט חודש.
"גרי אמר שהוא דיבר איתו," לחשה דרוולה. כאילו האיש עמד מאחוריהן. "הוא מטיס את המסוק! גרי אומר שהוא הגיע לבד."
החרדה שלפתה את בטנה מהרגע שנאלצה להתעמת עם הבלתי נמנע ביצעה עוד פיתול אכזרי.
היא תכננה להבריק את הבית ואת עצמה לפני בואו. כשאת רוצה לבקש טובה בתחנונים משייח' פלייבוי, את צריכה להיראות במיטבך.
"אז לכי תעסיקי אותו בזמן שאני אתנקה קצת," אמרה אורלה, מחשבותיה דוהרות. "ותבקשי ממייב להביא לי מהארון שלי את המכנסיים הכי טובים שלי, תחתונים נקיים ואת החולצה שגיהצתי אתמול."
היא דחפה את אחותה מהאורווה וזינקה לעבר חדר הרחצה בעורפו של המבנה. היא חלצה בבעיטה את מגפיה ופתחה במשיכה את רוכסן הג'ינס שלה. היא יכולה להתרחץ כאן כדי להיפטר מהסירחון ואז להחליף בגדים לפני שתיגש לקבל את פניו.
מראה מתוחכם ומהוגן ירד עכשיו מעל הפרק, אבל היא תמיד הייתה טומבוי ומעולם לא השתלבה בחברת הגבוהה של עולם המרוצים שאביה הרבה לפקוד. היא ניסתה להשתלב באמצעות אירוסיה לפטריק קווין. וזה היה אסון.
למה ציפית? לגברים יש צרכים, אורלה. ואת פריג'ידית כמו נזירה.
היא התכווצה כשנזכרה במילות הפרידה של פטריק לפני חמש שנים ובתמונה המחליאה שלו ושל מייגן או'ריילי דבוקים זה לזה כמו סופר גלו בביתן הגינה במסיבת האירוסים שלהם. אורלה שמטה את הג'ינס שלה ליד הכיורים והתעלמה מרטט ההשפלה שתמיד התלווה לזיכרונות המצערים.
לא משנה, יש לך מזל שנפטרת ממנו.
אך פטריק צדק בעניין אחד: היא אף פעם לא הצטיינה בתפקיד נערת החברה הגבוהה הפלרטטנית. כך שניסיון להרשים שייח' פלייבוי במיומנויות החברתיות שלה נידון מראש לכישלון, גם אילו היה לה זמן להתכונן כהלכה.
אך אם היא תלבש בגד נקי, לפחות היא תוכל להיראות מאופקת, רגועה ובשליטה – מראה שעליה לשדר כדי לשכנע את כרים חאן להניח לה להישאר בחווה.
האיש ידע מה מצבם הכספי, שהם נאלצים למכור, לכן לא היה לה כוח מיקוח רב.
היא ערכה אמש המון חיפושים על חאן באינטרנט ברגע שנודע לה מהמפרק על ההתעניינות של תאגיד אמארי. ממה שהצליחה להבין, הקונה הפוטנציאלי שלהם היה עשיר, מיוחס ויהיר, נסיך שרגיל שאנשים כמוה עומדים לרשותו ולשירותו ושהיה עשיר מספיק כדי לחשוב שהוא יכול לקנות בכסף את המורשת שמשפחתה ביססה במשך עשרה דורות. אבל אין מצב שהיא תניח לנסיך הכתר איך-שלא-קוראים-לו לנתק אותה לגמרי מהעבודה שהייתה טעם חייה.
היא רק צריכה הזדמנות להוכיח לו שהיא עדיין יכולה להביא תועלת בחווה. הרי אפשר לומר שהיא ניהלה את המקום בחמש השנים האחרונות, מאז גיל שבע-עשרה כשאביה שקע בתהומות הצער בעקבות מות אימה.
אך היא לא תוכל לעשות את זה כשהיא נראית כמו אנני היתומה. מכל דיווחי התקשורת שקראה, הוא היה גבר שהתייחס רק לנשים יפהפיות ומתוחכמות בעלות ציפורניים מטופחות ממניקור, בגדי מעצבים ושיער מסוגנן לעילא שמגיע להן עד לתחת. אישה שהיא אף פעם לא הייתה, אפילו כשחשבה שהיא מאוהבת בבן של חוות קווין השכנה.
כשנותרה בגופייה ובתחתונים, היא תפסה את הצינור ששימש אותם לשטיפת הציוד ופתחה את המים. היא רעדה בעוז כששפכה על ראשה מי קרח. וגידפה בקול.
למה חאן הקדים את בואו בחמישה ימים? הוא מנסה לדחוק אותה לפינה?
כחכוח גרון רם נשמע מאחוריה.
"מיז קלהון, אני מניח?" המבטא האנגלי העמוק והלקוני גרם לה להסתובב כה מהר עד שהצינור עף מידה והתיז מים לכל עבר.
חום זינק אל לחייה ובער על עצם הבריח שלה.
גבר גבוה נשען בכתפו על דלת חדר הרחצה, אור השמש מטיל צל על פניו, אך היא זיהתה אותו מייד מהמחקר שלה.
מה לעזאזל...?
היא שילבה זרועות על חזה כדי להגן על עצמה אך לא הצליחה לעצור את הרעידות המשפילות – כשמבטו הבוחן הקר העלה את עורה הקפוא באש.
ברצינות? איך אפשר לעשות רושם גרוע יותר? ואיך הוא מצא אותה כאן כל-כך מהר?
דרוולה, אני אחנוק אותך.
"מר... מר חאן?" היא הבליטה את סנטרה וניסתה להחזיר לעצמה קורטוב של אצילות, אף שידעה שהיא בוודאי נראית כמו עכברוש טובע. "ציפינו לך רק ביום שישי. ומה אתה עושה באורוות?"
הוא לבש ג'ינס כחולים, סריג שחור שנצמד אל חזהו השרירי המרשים ומגפי עור שחורים ממורקים. עורו היה כהה, שערו כהה אף יותר. היא נזכרה פתאום במלך מרושע בספר שקראה בילדותה, מלך שהיה אכזרי וקר ובעל השפעה, אך גם חתיך יחסית לנבָל בספר ילדים. פעם היא אהבה את הספר וקראה אותו שוב ושוב. וכעת הבינה למה.
"מה אני עושה כאן?" אמר, וטון קולו הסרקסטי פילח את הזיכרון החלש שלה כמו אזמל. "אני מתכנן לקנות את החווה שלך, מיז קלהון. היום."
היום?
פאניקה מחודשת זינקה במעלה גבה, אך כשהוא פנה אל האור ונטל את המגבת התלויה על המתלה בקיר חדר הרחצה, כל המחשבות פרחו מראשה מלבד אחת.
הוא חתיך אפילו יותר מהמלך הרשע בספר "המסע האפי של פלינטי או'טול".
ריאותיה התכווצו וחום ההשפלה הפך למשהו מטריד פי כמה וכמה.
היא כבר ידעה שכרים חאן נאה ביותר. אמש ראתה די והותר תמונות שלו באירועים יוקרתיים בטוקסידו ובחליפות מעצבים, שערו מסוגנן לעילא, מצויד בדוגמניות-על ובשחקניות כאילו הן אביזרים.
אך התמונות לא עשו עימו צדק. פנים אל פנים, מקרוב, ואפילו ללא עזרת סטייליסטית, האיש היה פשוט עוצר נשימה. ליבה עמד מלכת, פשוטו כמשמעו, כשהיא טרפה במבטה שפתיים חושניות מוצקות, לסת חזקה, עצמות לחיים מסותתות גבוהות ואף ארוך דמוי תער. הגבשושית הקלה בגשר האף וצלקת בצורת חרמש מעל עינו השמאלית פגמו בסימטריה המושלמת של פניו, אך רק תרמו ליופיו המחוספס, הגברי והכובש.
החום הבוער בלחייה נורה אל עורקיה, ופטמותיה שכבר היו קשות כקליעים התהדקו לטילי טורפדו. היא הידקה ביתר שאת את זרועותיה השלובות על חזה בניסיון להרגיע את הכאב הפועם. ההשפלה הייתה עכשיו גדולה משהייתה כשמצאה את הארוס שלה טורף אישה אחרת במסיבת האירוסים שלה. והיא תמיד האמינה שעל ההשפלה ההיא אי-אפשר להתעלות.
טעות.
"תתנגבי," אמר והשליך אליה את המגבת.
היא תפסה את המגבת ביד אחת והתאמצה לנפח את ריאותיה כשהאור נפל שוב על פניו והיא ראתה את חוסר הסבלנות בעיניו – שצבען היה חום זהוב יפהפה. כמובן.
כדי שיהיה לו קל יותר להרוס אותך, אורלה. כי הוא מתת אל ואת אישה נערית ענייה, רועדת וחצי עירומה.
כשהיא עטפה בקדחתנות את המגבת סביב מערומיה, מבטו רפרף מטה וגלש על כל סנטימטר של עור חשוף עד שהגיע לשלולית המים שנקוותה תחת כפות רגליה היחפות.
"ניפגש בבית בעוד חמש-עשרה דקות," אמר לה כאילו היא ילדה בת עשר לא ממושמעת ומעצבנת במיוחד. "אני רוצה שהעסקה תושלם היום."
למרות קשיי הנשימה שלה, אורלה התחילה להתעצבן.
מי הוא חושב שהוא כשהוא מדבר אליה ככה? רק משום שהוא חתיך הורס וטחון בכסף, ויבש, ולבוש לגמרי, והיא... טוב... היא לא.
אך לפני שהספיקה למצוא תשובה זועמת הולמת או לגייס מספיק אומץ – ונשימה – כדי לבטא אותה, הגבר הבלתי נסבל יצא מהאורוות ונעלם.
