"קָנִיתִי אֶת הֶחָלָב," אָמַר אָבִי. "יָצָאתִי מֵהַמַּכֹּלֶת הַפִּנָּתִית וְשָׁמַעְתִּי מַשֶּׁהוּ מוּזָר מֵעָלַי. זֶה הָיָה צְלִיל שֶׁנִּשְׁמַע כָּכָה: טַאמְמ־אַמְמ. הִסְתַּכַּלְתִּי לְמַעְלָה וְרָאִיתִי מִין
צַלַּחַת עֲנָקִית כְּסוּפָה מְרַחֶפֶת בָּאֲוִיר מֵעַל רְחוֹב מַרְשָׁל.
הֵיי, אָמַרְתִּי לְעַצְמִי. זֶה לֹא מַשֶּׁהוּ שֶׁרוֹאִים כָּל יוֹם. וְאָז קָרָה דָּבָר מוּזָר."
גַּלּוּ עַד כַּמָּה דְּבָרִים בֶּאֱמֶת נַעֲשִׂים מוּזָרִים בְּסִפּוּר מַצְחִיק עַל מַסָּע בַּזְּמַן וְעַל קוֹרְנְפְלֵקְס, הַמְּסֻפָּר בְּיַד הָאָמָּן שֶׁל נִיל גֶיְימָן, זוֹכֵה מֵדַלְיַת נְיוּבֵּרִי וּמְחַבֵּר רַבֵּי־מֶכֶר רַבִּים.
נִיל גֶיְימָן חִבֵּר סְפָרִים מָעֳרָכִים רַבִּים לִילָדִים וְלִמְבֻגָּרִים. הוּא זָכָה בִּפְרָסִים שׁוֹנִים, כְּגוֹן הוּגוֹ וְנֶבּוּלָה, כְּמוֹ גַּם בְּמֵדַלְיוֹת קַרְנֵגִי וּנְיוּבֵּרִי.
סְקוֹטִי יַאנְג הוּא קוֹמִיקְסַאי עֲטוּר פְּרָסִים, סוֹפֵר וּמְאַיֵּר. סִגְנוֹנוֹ הָאָמָּנוּתִי הַמְּיֻחָד וּרְגִישׁוּתוֹ זָכוּ לְהַעֲרָכָה בֵּין־לְאֻמִּית וְזִכּוּ אוֹתוֹ פְּעָמִים רַבּוֹת בִּפְרַס אַיְזְנֶר.
"יְלָדִים יִזְלְלוּ אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה, עִם אוֹ בְּלִי חָלָב..." – בּוּקְלִיסְט