1
ליידי נטליה שבצ'נקו עמדה מחוץ לטרקלין הפרטי בארמון בווליארוס והרגישה שהיא נכנסת לבית דין לענייני מלחמה, ולא למפגש משפחתי שה"דוד" שלה, המלך פדיר, ציווה עליה להשתתף בו.
והיא עומדת להישפט בעוון פשעים נגד המדינה.
מבחינה חוקית היא לא עשתה שום דבר רע. גם מבחינה מוסרית לא, אך היא לא ציפתה מה"דוד" פדיר להבין.
המלך פדיר לא היה באמת דודה. הוא היה בן-דוד של אימה, אך השניים גדלו כמו אחים והוא תמיד כינה את עצמו "דוד של נטליה".
נטליה נשמה עמוק, התרכזה, גייסה מתוכה אומץ ואת היכולות שרכשה בחייה והנהנה בראשה לשומר לפתוח את הדלת המעוטרת. נוכחותו במקום לימדה שבחדר נמצאים אנשים נוספים מלבד בני משפחתה.
אלא אם כן השתנו נוהלי האבטחה בארמון מקצה לקצה, במפגשים משפחתיים נכחו רק שומרים בשני קצות המסדרון, לכן השומר הנוסף הוכיח שיש בטרקלין נכבדים נוספים.
שני ניחושים מי הם הנכבדים, אבל היא תזדקק רק לאחד.
בראש זקוף היא נכנסה לחדר המרוהט בפאר. איש לא יטעה לחשוב שהחלל הזה, עם טפט המשי והרהיטים המוזהבים והמרופדים בברוקד, אינו מלכותי.
עקביה נקשו על רצפת השיש לפני שעלו על השטיח היקר שכיסה את מרכז החדר.
המלך פדיר ישב בכורסה מעוטרת שנראתה כמו כס בגלל המלכותיות ששידר, פרט לאותה הבעה זועמת שהפנה אליה. המבט שלו לא נראה מלכותי כל-כך, אלא ממש ממש כועס. לימינו ישבה המלכה אוקסנה בהבעה חידתית לגמרי.
גם אימה של נטליה, סולומיה, נכחה בטרקלין. למרות היותה בת-דודה ראשונה של המלך וחברתה הטובה ביותר של אוקסנה, הרוזנת שבצ'נקו ישבה במקום סתמי.
אימה של נטליה ישבה בכורסה מבודדת מהאחרים והייתה מרוחקת מהזוג המלכותי יותר מהבן הצעיר של הנסיך יבגני ממירוס, השחקן הגדול הנוסף בפארסה חורצת המשפט הזאת. נטליה תגלה בהמשך אם ההחלטה הייתה של אימה או של המלך.
בזה הרגע היא סקרה את שאר הנוכחים בחדר המהודר. הנסיך יבגני, מלך מירוס לשעבר, ושלושת בניו ישבו מול המלך פדיר והמלכה אוקסנה. אף שהנסיך יבגני פינה את כס המלוכה לבנו הבכור, ניקולאי, לפני כמעט עשור, אין ספק שהוא היה הכוח המניע מאחורי החוזה שעליו חתמו נטליה והוריה.
חוזה שקבע, בין עניינים עסקיים ופרטיים שונים, שנטליה תתחתן עם הבן השני לבית מריקוב, קונסטנטין.
המשפחה הרוסית שלפי השמועות זרם בעורקיה דם של שושלת רומנוב ושל בית דמינוב, הקימה את ממלכתה על אי בין אלסקה לרוסיה, כמו ווליארוס, אך מירוס הייתה בים הצ'וקצ'י.
למירוס היה מכנה משותף נוסף עם ווליארוס. הכלכלה שלה התבססה בראשיתה על כריית מינרלים נדירים, ולמירוס היה כעת קונצרן עולמי רווחי כמו יורקוביץ'-טאנר, החברה שעליה התבססה כלכלת ווליארוס, גם אם לא היה יציב כמוה.
למרות המורשת האוקראינית של ווליארוס וההיסטוריה הלא כל-כך ידידותית שלה עם רוסיה, המלך פדיר היה נחוש בדעתו לטפח ברית משפחתית ועסקית עם מירוס, גם עשר שנים אחרי החתימה על אותו חוזה דרקוני.
שני הנוכחים האחרים היחידים בחדר היו הבנים של "דוד" שלה: מקסים, נסיך הכתר, ואחיו המבוגר יותר, המאומץ, הנסיך דמיאן.
פעם היו משפחותיהם קרובות מאוד.
אף שנטליה עבדה אצל דמיאן וראתה לפעמים את מקס ואשתו כשהם ביקרו בסיאטל, הקרבה התפוגגה לפני שנים רבות.
נטליה חרגה מכללי ההתנהגות המקובלים, התעלמה מהמלכים המקובצים הנוכחים וחייכה בברכת שלום ראשונה אל אימה. "שלום, אימא. את נראית טוב."
"תודה, נטליה. תמיד טוב לראות אותך." אימה השיבה לה חיוך, אך החיוך לא הגיע אל עיניה המודאגות, שצבען היה חום חם כמו עיניה של נטליה.
נטליה לא הופתעה שאביה לא הוזמן. הוא היה חסר משמעות בחייה ועדיין אישיות לא רצויה בווליארוס.
לפני חמש-עשרה שנה החליט אביה לנטוש את הרוזנת שלו ואת בתם כדי להתחתן עם הפילגש האחרונה שלו, ובהחלטתו זו הפר את כללי הדיסקרטיות הבסיסיים ואת הציפייה שהחובה לארצו תדורג גבוה יותר משיקולים אישיים.
הוא הפנה תשומת לב שלילית אל משפחת המלוכה ואל הכס, ונטליה הניחה שלעולם לא יסלחו לו על פשעו.
אחרי שבירכה לשלום את אימה, נטליה הקדישה את תשומת ליבה המלאה למלך פדיר ולמלכה אוקסנה וקדה קידה מושלמת בין כיסאותיהם. "דוד פדיר, דודה אוקסנה, טוב לראות אתכם שוב."
זו אולי הייתה הגזמה קלה. ובנסיבות הקיימות האיש שהיה למעשה בן-דוד שני שלה בוודאי הצטער שלא הורה לה להפסיק לפנות אליו בכינוי דוד לפני זמן רב.
"נטליה..." המלך פדיר נראה כאילו לשונו דבקה לחיכו, לראשונה בזיכרונה של נטליה. הוא בהחלט לא התקשה לדבר בשיחתם האחרונה.
הם שוחחו אז בטלפון, שיחה שהיא נאלצה לקבוע שבועיים מראש.
היא אולי קראה לו דוד אך כבר לא נהנתה מפריבילגיות משפחתיות.
כשהשתיקה התארכה נעצה המלכה אוקסנה מבט בלתי קריא בבעלה ונעמדה.
במהלך שהדהים את נטליה, המלכה התקרבה אליה והעניקה לה את נשיקת הברכה המסורתית על שתי הלחיים. "יקירתי, טוב לראות אותך." קולה של המלכה לא הביע שום חוסר כנות. "בואי, את תשבי לידי."
המלכה הביטה בבנה מקסים וסימנה לו בהטיית ראש מלכותית ובמספר תנועות מפרק יד חטופות אלגנטיות מהו רצונה. למרות היותו נסיך הכתר, מקס קפץ מייד לעמידה ופיקח על הזזת הכיסאות כך שאימה של נטליה ישבה מצידה השני, ובכך הובהר לכל הנוכחים מהי עמדתה של המלכה בנושא העומד לדיון ‒ התנהגותה השערורייתית של נטליה, שבעצם לא הייתה שערורייתית כלל.
המלך לא נראה מרוצה מהתפתחות העניינים, אך לנטליה לא היה אכפת.
חוסר האכפתיות שלו כלפיה וכלפי אימה בא לידי ביטוי לפני חמש-עשרה שנים, כשהן נאלצו להגר לארצות הברית כדי להגן על שמה הטוב של המשפחה המלכותית. הגם שאף אחת מהן לא הייתה אחראית לתקשורת הביבים שהכפישה את שמותיהן.
איש לא פצה פה במשך מספר דקות אינסופיות שעה ששני המלכים המבוגרים יותר התבוננו בנטליה בביקורתיות. מסתבר שלמלך ניקולאי היה פרצוף פוקר מוצלח אפילו יותר משל אוקסנה.
לנטליה לא היה מושג מה חשב המלך הנוכחי של מירוס על הכינוס ועל מה שהביא לו, אך אפילו מבטו הבוחן הבלתי קריא השפיע על קרביה של נטליה בדרך שהיא ייחלה, בפעם המאה, לבטל.
ומפני שהיא אף פעם לא שיקרה לעצמה, היא לא ניסתה לטעון שלא אכפת לה מה דעתו עליה. הוא לא היה הגבר שאיתו הייתה אמורה להתחתן, אך הוא היה הגבר היחיד בבית מריקוב שדעתו הייתה משמעותית מבחינתה.
כשהיא התבצרה בשתיקתה למרות הדממה האסטרטגית, המלך פדיר הקדיר פנים. "את יודעת למה את כאן?"
"אני מעדיפה לא לנחש."
"חתמת על חוזה שמבטיח נישואים עם הנסיך קונסטנטין."
"נכון." אף שלא היה גבר ראוי פחות מהגבר שהייתה מאורסת לו ושצופתה להתחתן איתו. "לפני עשר שנים," הוסיפה, וטון קולה הבהיר לכולם מה דעתה על הדחייה בת עשר השנים במילוי החוזה ועל ההחלטה לזמן אותה לכאן. כי מה היא בסך הכול עשתה? יצאה לכמה דייטים?
היא אומנם קיוותה לתגובה הספציפית הזאת, אבל באמת?
תעשו טובה.
הנסיך יבגני השמיע קול בלתי מלכותי בעליל. "אז תסבירי את עצמך."
נטליה נעמדה, קדה אל המלך ברשמיות וחזרה אל מושבה. יש להקפיד על דקויות. "מה תרצה שאסביר?" שאלה.
"אל תשחקי אותה אטומה," הנסיך הרעים בקולו.
המלך ניקולאי לחש משהו לאביו, והאיש המבוגר יותר הניע את ראשו באישור.
הנסיך קונסטנטין, היורש הנוכחי של כס אחיו, הקדיר פנים אל נטליה. "את יודעת טוב מאוד למה זומנת לכאן, למה כולנו נאלצנו לפנות זמן ביום העמוס שלנו כדי לטפל בתסבוכת הזאת."
"באיזו תסבוכת מדובר?" שאלה מבלי להתרשם.
האם היא קדה לפניו? לא. כיפת הקרח על הר ווליארוס תימס לפני שהיא תקוד לו.
האיש הזה חי ונשם את החברה שעליה התבססה רוב כלכלת ארצו. הזמן שהוא פינה לרומנים שלו היה זניח, ונטליה לא קינאה כלל בנשים שהוא לקח אל מיטתו מבלי לטרוח לחזר אחריהן.
לפני עשר שנים היא חתמה על אותו חוזה דרקוני משתי סיבות חשובות באותה מידה. עשר שנים שבמהלכן האיש הזה אפילו לא פינה את הזמן כדי להכריז על אירוסיהם. עשר שנים שבמהלכן נטליה חייתה במצב קיפאון, שלמען האמת לא הפריע לה כל-כך.
אך בעניין התקיעות של אימה היא לא הייתה סלחנית כל-כך. כי אחד הסעיפים בחוזה קבע שהרוזנת סולומיה תוכל לחזור לווליארוס עם נישואי בתה לנסיך מבית מריקוב.
ללא אירוסים רשמיים, וכמובן נישואים, הדבר לא קרה.
הסיבה השנייה שלה הייתה לא פחות מוצלחת. נטליה קיוותה שבהסכמתה להתחתן עם קונסטנטין, רגשותיה הלא ראויים כלפי אחיו הנשוי יתפוגגו.
היא אמנם התגברה על ניקולאי, אך לא בגלל המחויבות שלה לקונסטנטין.
"התסבוכת הזאת." קונסטנטין השליך על השולחן את מגזין האופנה שפרסם את הכתבה "חמישים דייטים ראשונים של נסיכה לעתיד".
"אתה מנסה לטעון שבעשר השנים האחרונות לא יצאת לדייט עם אף אחת, הנסיך קונסטנטין?" שאלה אותו בלי לגלות עניין רב בתשובה, וידעה שהמילה "דייט" למעשה לא מתאימה. "כי יש לי תיקייה שלמה של תמונות שמוכיחות אחרת."
"את עקבת אחריי?" שאל קונסטנטין בזעם וזינק על רגליו.
רק יד אחיו על זרועו השאירה את הנסיך הכועס בצידו השני של החדר.
היא קרוב לוודאי הייתה אמורה להיבהל, אך כעס והצגות לא עשו רושם על אישה שסבלה שנים בביתו של אביה. היא זיהתה שזו הייתה כוונתו של הלשעבר שלה.
גם מעמדו כנסיך לא הרשים את נטליה. היא גדלה כחלק מהמשפחה המלכותית של ווליארוס עד גיל שלוש-עשרה ולא חדלה להיות בת אצילים.
"אולי תרצה להסביר, דוד פדיר?" דרבנה אותו, וכעסה הפך לחומה של קרח קר סביב ליבה והקפיא את קולה.
והיא לא הצטערה על זה. כלל.
מלך ווליארוס התכווץ כשמשפחתו שלו ובני משפחת המלוכה האחרת נעצו בו מבטים שחלקם כעס וחלקם גינוי.
"מובן שעקבנו אחרי הנסיך קונסטנטין, אבל המעשה לא היה נפשע כלל." הוא החווה בידו בביטול. "אין לי ספק שגם אתה דאגת לשמור על האינטרסים שלך." הוא הניד בראשו אל נטליה.
היא לא נפגעה מהתייחסותו אליה. היכולת של המלך לפגוע בה חלפה לפני שנים.
"שיתפת את האחיינית שלך בממצאים של החוקר?" שאל ניקולאי בקול שהיה שזור בביקורת אך נטול זעזוע ממעשיו של המלך האחר.
אילו הוא הפנה מעט מהביקורת הזאת אל אחיו, נטליה הייתה מכבדת אותו יותר. ודבר מה בהבעתה כנראה הסגיר את מחשבותיה משום שהוא נעץ בה מבט משונה.
"לא," הכחיש המלך פדיר מכל וכול.
"אז איך?"
"אני מאמין שאני יכול לענות על זה," אמר הנסיך דמיאן, ששתק עד כה.
מעניין שאימה והמלכה אוקסנה היו שתי הנשים הנוספות היחידות שהוזמנו לבית המשפט המגוחך הזה.
המלך פדיר הביט בבנו האחר. "איך?" שאל בקול רם.
"אתה יודע שאני נעזר בהאקרים כדי לשמור על האינטרסים שלנו," אמר הנסיך דמיאן, וניכר היה שהוא לא חושש להודות בעובדה בחברת אנשים כה נעלים.
איש מבני המלוכה הנוכחים לא ידליף מרצונו דבר ממה שנאמר בחדר עכשיו.
המלך פדיר הנהן בתנועת ראש יחידה.
"נטליה היא אחת מההאקרים האלה."
"הכי טובה שיש," הוסיפה נטליה. "אם יורשה לי לומר."
דמיאן חייך אליה. הם עדיין היו חברים, גם אם כבר לא קרובים כמו אחים. "כן, הכי טובה שיש."
"אל תגיד לי שהטלת עליה לפקוח עין על הארוס הסורר שלה," אמר המלך, שחרדתו מהרעיון ניכרה בו.
"הוא לא הארוס שלי," אמרה נטליה בפראות.
"לא!" אמר דמיאן באותו הזמן.
"אז איך?" דודה הביט בה. הוא הציג לה את השאלה בפעם הראשונה שהיא הפנתה את תשומת ליבו אל התמונות.
בזמנו היא התחמקה ממתן תשובה כי לא רצתה שהטפה על מעשיה תסיט אותו מהמסלול שייעדה לשיחה שלהם. לפני שלושה חודשים היא עדיין קיוותה שאושרה חשוב לו במידת מה. כעת לא שגתה באשליות כאלה.
היא משכה בכתפיה. "אני אוהבת לתרגל את הכישורים שלי. בדקתי קבצים שונים ונתקלתי בקובץ שקרוי בשמו."
כל הנוכחים בחדר התחלחלו ממעשיה.
"את פרצת לקבצים הפרטיים של המלך שלך?" שאל ניקולאי, ושום דבר בטון קולו לא הסגיר את דעתו בעניין.
אך למרות זאת הדהד קולו העמוק בגופה. אילו יכלה לבחור לוותר על נוכחותו של אדם אחד בפארסה הזאת, היא הייתה בוחרת במלך ניקולאי ממירוס.
"לא בדיוק. פרצתי לקבצים של דמיאן." היא קימטה את מצחה. "למען האמת חיפשתי פרצות באבטחה. כדי לאטום אותן. אני מחבבת את דמיאן. לא רציתי שהוא יהיה פגיע להאקרים אחרים בעלי מניעים עסקיים או פוליטיים."
"תודה," אמר דמיאן בין כל ההתנשפויות והגינויים של האחרים.
"ומתוך התקף קנאה ורוגז נשי שגוי, כי בני לא התייחס אלייך מספיק מאז החתימה על החוזה, החלטת להביך אותו במטרה לדרבן אותו לפעולה?"
היא לטשה עיניים במלך מירוס הזקן ונדהמה מהפרשנות שהעניק למעשיה.
"אתה חושב שקינאתי?" שאלה באי-אמון קפוא שלא טרחה לרכך.
"כמובן," אמר קונסטנטין תוך התעלמות מטון קולה כפי שהתעלם ממנה בעשור האחרון. "אבל טעית בהערכת התגובה שלי."
"באמת?" שאלה אף שהטילה בכך ספק רב.
"את עשית ממני צחוק כשמכרת במכירה הפומבית השבועית המקוונת שלך את הפריטים ששלחתי לך במסגרת החיזור אחרייך לפני ההכרזה על האירוסים הרשמיים."
מתנות החיזור התחילו להגיע בדיוק חודש אחרי שפנתה בבקשה למלך פדיר לנהל מחדש משא ומתן על תנאי החוזה, וללא ספק הושפעו ממנו. ניסיון החיזור של קונסטנטין היה בלתי אישי כמו ברכת שלום בין זרים באירוע מדיני, והושקע בו אפילו פחות מאמץ.
"הרווחים מועברים לקרן צדקה חשובה מאוד," ציינה והייתה מרוצה למדי מהכיוון שאליו הובילה השיחה הזאת. גם לא הטריד אותה במיוחד שקונסטנטין סבר שההיפטרות שלה מהמתנות לא ראויה.
מקסים סינן קללה אוקראינית תמציתית, קללה שזעזעה את סובביו. אך הוא הביט בנטליה בכבוד מסויג. הוא ידע.
נטליה מצאה את עצמה מחייכת אל האיש שהיה קרוב אליה כמו אח, עד שמלאו לה שלוש-עשרה וכל משפחתה נקרעה ממנה. היא אפילו קרצה.
הוא צחק.
"זה משעשע אותך?" שאל הנסיך קונסטנטין בגערה כעוסה.
"המצב מצחיק בעיניי, כן," אמר מקסים מבלי שהתנהגותו או קולו יביעו התנצלות.
ונטליה תהתה אם המלך העתידי של ווליארוס הגיוני יותר מאביו ומבין כמה מוגזמת התגובה של כולם.
היא אומנם ציפתה לתגובה הקיצונית הזאת, אך היא עדיין הייתה בעיניה ארכאית, שוביניסטית ומגוחכת למדי. המניפולציות שלה לא היו מתאפשרות לולא כמעט כל הגברים בחדר הזה היו נגועים במוסר כפול משווע.
"אתה חושב שבת-דודתך משעשעת למרות שמעשיה חיבלו בתוכניות המיזוג של המשפחות שלנו?" שאל קונסטנטין בזעם.
"אוה, המיזוג העסקי יתקיים," אמר דמיאן לפני שאחיו הספיק לענות. "שתי המדינות יפיקו ממנו תועלת, אבל הדבר החשוב הוא שמירוס לא יכולה להרשות לעצמה לסגת. ההשלכות יהיו הרסניות למירוס גלובל ולכלכלה של המדינה שלכם."
"אני לא מוכן להתחתן איתה," אמר קונסטנטין בנוקשות.
אביו נראה כאוב, ואחיו, המלך, הקדיר פנים, אך ליבה של נטליה התרונן. היא ניצחה. כי למרות הרצונות של שאר האנשים בחדר, דבריו שחררו אותה זה עתה מההבטחה שלה. ובסופו של דבר זה היה הדבר היחיד שעניין אותה.
היא הייתה בסך הכול בת שמונה-עשרה אז, אבל היא חתמה על החוזה בתום לב ולא רצתה להפר אותו ללא צידוק. היושרה שלה לא אפשרה לה. היא לא הייתה אבא שלה.
המלך פדיר נראה פתאום זקן ועייף מאי פעם. "זה בדיוק מה שרצית, נכון?" שאל אותה.
"הייתי מוכנה לוותר על שמות הגנאי ועל המוסר הכפול הדוחה, אבל כן."
המלך פדיר נענע בראשו, וניכר היה שהוא מבולבל מתגובתה. "חשבתי שרצית שאימך תחזור להשתקע בארץ מולדתה."
"לפני עשר שנים רציתי בזה יותר מכול. אני רציתי לחזור הביתה, או לפחות לבקר לעיתים קרובות."
"וזה השתנה?" שאל המלך פדיר ונשמע תשוש כפי שנראה.
"אימי מצאה סוף-סוף שלווה בחייה באמריקה."
המלכה אוקסנה נראתה פגועה. "את לא רוצה לחזור הביתה?" שאלה את מי שהייתה חברתה הטובה ביותר לאורך יותר משלושים שנה.
סולומיה הזדקפה באצילות שהקיפה אותה כמו שדה כוח, ונטליה התמלאה גאווה. "ביתי הוא באמריקה עכשיו."
"את לא מתכוונת לזה." המלכה אוקסנה, ברוב חוצפתה, נשמעה פגועה, כשהיא לא עשתה דבר כדי למנוע את הגירוש של סולומיה ונטליה לפני חמש-עשרה שנים.
"אני כן."
"היא כן," אמרה נטליה בשביעות רצון ורצתה לבכות מרוב אושר. "את ובעלך הגליתם את אימי ואותי בגלל הפשעים של אבי. ולמרות שהוא ידע כמה הסעיף הזה בחוזה חשוב לשתינו, הוא לא טרח לדרוש שהנישואים יצאו לפועל." כעת הם יבוטלו כליל.
ארשת פניה של המלכה אוקסנה הייתה מוטרדת. "את היית צעירה מכדי לכבול את עצמך לנישואים כשהחוזה נחתם."
"אבל לא צעירה מכדי לחתום עליו? לא צעירה מכדי לשמש כלי משחק פוליטי ועסקי?" נטליה נענעה בראשה באי-אמון.
"לכולנו יש חובות שאנחנו חייבים למלא," אמרה המלכה, אף שהשכנוע הלוהט בקולה התמתן.
"החובה שלנו כללה גלות. במבט לאחור, אני מבינה שהבקשה הנוספת שהפניתי אל הבת שלי הייתה מגונה." אימה היטיבה לשדר הסתייגות מלכותית כמו כל מלכה.
"את יודעת למה נאלצנו לבקש מכן את ההקרבה הזאת," אמר המלך פדיר לבת-דודתו.
אך האם שוב הרשימה את נטליה כשנענעה בראשה. "לא, אף פעם לא הבנתי את ההחלטה שלכם להקריב אותי, אישה שהייתה לך אחות טובה יותר מסבטלנה. שנים התאבלתי על אובדן מולדתי, אבל אני לא מתאבלת יותר."
"אז החלטתן להפר את החוזה?" שאל ניקולאי, והפעם ההסתייגות והאכזבה בקולו היו ברורות לכל השומעים.
נטליה פגשה במבטו ביציבות. "אימא שלי אמרה לי לפני חמש שנים שהיא לא בטוחה שהייתה משתקעת שוב בווליארוס גם אילו יכלה."
גבותיו התחברו בקימוט מצח מהורהר. "אז מה דחף אותך לצאת לדייטים ולדחות בפומבי את ניסיונות החיזור של אחי?"
"השאלה הזאת עקומה בכל-כך הרבה מובנים עד שאני אפילו לא יודעת איפה להתחיל." האם הוא היה דרקוני כמו אביו?
נטליה אף פעם לא האמינה שניקולאי כזה.
"תנסי. בבקשה."
ה בבקשה היא ששכנעה אותה.
"ראשית, אף פעם לא הייתי מאורסת לאחיך. החוזה ציין שאני אתארס ואתחתן עם אחיך במועד כלשהו בעתיד, מועד שכלל לא הוזכר. משא ומתן לא מרשים כל-כך," מתחה ביקורת על המלך פדיר. "כך ש יכולתי לצאת לדייטים לכל אורך התקופה."
היא אפילו יכלה לקפוץ ממיטה למיטה. לא הייתה לה שום מחויבות חוקית או מוסרית להגיע בתולה למיטת הכלולות שלה, ובחוזה אפילו לא נרמז התנאי של צניעות או היעדר חיי חברה רומנטיים עד הנישואים.
היא קראה בעיון את החוזה, על כל שלושים ושישה עמודיו, לפני שהשתתפה בכתבה על הדייטים.
"אבל לא יצאת לדייטים בעבר." דבריו של ניקולאי הבהירו שמשפחתו אכן עקבה אחר התנהלותה.
היא משכה בכתפיה מבלי שיהיה לה אכפת במיוחד שהתנהגות של ליידי לא אמורה להיות כה מבטלת. "לא רציתי לקחת את הסיכון שאפתח קשר רגשי שעלול להקשות עליי, או אפילו למנוע ממני, לקיים את הבטחתי."
ניקולאי הנהן באישור לשמע דבריה. "חכם מאוד."
"אז אתה חושב שאחיך, בניגוד אליי, נהג בטיפשות?" שאלה מבלי שתוכל להתאפק.
קונסטנטין גידף.
ניקולאי הביט באחיו ואחר-כך חזרה בה. "בהתחשב בתוצאה של הבחירות שלו, הייתי אומר שזה מובן מאליו."
"הבחירות שלי?" קרא קונסטנטין בתרעומת. "עשיתי את כל המאמצים להגן על האינטרסים העסקיים של ארצנו ולהרחיב אותם כדי שלא נאבד את המעמד העצמאי שלנו. איך פתאום אני האיש הרע כאן?"
נטליה אולי הייתה מסכימה עם קונסטנטין, אלמלא שתי עובדות. הראשונה, הוא לא סתם יצא לדייטים, אלא ניהל רומנים. השנייה, תגובתו לדייטים התמימים שלה הייתה מגוחכת.
אלמלא עובדות אלו, ייתכן שאפילו הייתה מרגישה מחויבת לכבד את החוזה.
אך ניקולאי התעלם מאחיו. "את אמרת ראשית, יש עוד בעיות עם השאלה שלי?"
"שנית, ברור למדי שמעשיי נבעו מהרצון שלי לא להתחתן עם גבר נטול יושרה כמו אבא שלי."
"אני לא דומה לאבא הנואף שלך." הנסיך נפגע בבירור מההשוואה. "אנחנו לא היינו מאורסים!"
נטליה הביטה בקונסטנטין בקימוט מצח. "אם זו הגישה שלך, איך אתה מסביר את הסירוב שלך להתחתן איתי כי יצאתי עם גברים אחרים בזמן שאתה עשית סקס עם נשים אחרות?"
קונסטנטין פתח וסגר את פיו מבלי שאמר דבר.
"עוד משהו?" שאל אותה ניקולאי.
"אתה מאמין שדחייה של עשר שנים במילוי תנאי החוזה מביעה אמון בחוזה הזה?" שאלה במקום לענות.
"היו לנו סיבות," הזכיר לה ניקולאי, כמעט בעדינות.
היא הנהנה בהסכמה. "התקף הלב של אבא שלך, שבעקבותיו ירשת את הכס ואחיך קיבל על עצמו אחריות עסקית רבה יותר."
"כן."
"זה היה לפני שמונה שנים."
"המשפחה שלנו הייתה באבל," אמר קונסטנטין בנבזיות. "בוודאי לא ציפית להכרזת אירוסים רשמית בתקופה ההיא."
הוא התייחס למות אשתו של אחיו, המלכה החדשה, וניסה להקטין אותה באמצעות האזכור, אך נטליה סירבה להניח למישהו בחדר לעורר בה תחושת נחיתות. לא היא זו שזלזלה ברגשות עדינים או באחריות.
"תקופת אבל בדרך כלל מוגבלת לשנה."
ואצלם עברו חמש. לא היה צורך לומר את המילים. כולם ידעו זאת. שוב לא הייתה הצדקה להמתנה של עשר שנים.
שלה או של אימה.
"אף אחד מווליארוס לא פנה אליי בבקשה להעניק לאירוסים תוקף רשמי," ציין קונסטנטין, כאילו מדובר בעובדה שמשרתת את טענתו.
"אתה אומר שאתה ממלא תנאים של חוזה רק כשמאלצים אותך?" שאלה מבלי להתרשם מהטיעון שלו ומבלי להסתיר את דעתה בעניין.
קונסטנטין הזעים פנים. "את הודית שאת לא רוצה להתחתן," האשים אותה במקום לענות על שאלתה.
היא לא תכחיש. "נכון." אמנם היא לא רצתה להתחתן עם האיש הזה, אך פעם היא רצתה שאימה תוכל לחזור לחיק משפחתה.
נטליה הגיעה למסקנה שגם לה וגם לאימה מוטב להסתדר בלי משפחה שמסוגלת לגרש אותן מחייה בקלות כה רבה, אך לפני עשר שנים תחושותיה היו שונות.
"אם החלטת שאת לא רוצה להתחתן עם בני, יכולת לנקוט צעדים פחות שערורייתיים כדי להביא לביטול הנישואים." הנסיך יבגני נשמע כעת בעיקר מבולבל, לאו דווקא כעוס. "יכולת פשוט להפר את החוזה."
היא העיפה מבט בדודתה לפני שענתה. "פניתי אל המלך פדיר וציינתי שזה בדיוק מה שברצוני לעשות."
"ו...?"
"והוא איים להפסיק לתמוך כספית באימא שלי."
"עכשיו את לא חוששת שהוא יממש את האיום?" שאל אותה ניקולאי ולכסן מבט קודר אל המלך פדיר.
"הוא יכול לנסות, אבל אני חושבת שכל הנוכחים בחדר יודעים שאני מוכנה להפוך עולמות כדי להגן עליה."
"את מאיימת עליי, ילדה?" שאל אותה המלך פדיר ונשמע פגוע יותר מאשר מודאג.
היא נתנה בו מבט קריר וקיוותה שהמבט משדר כמה רגשותיו הפגועים שווים בעיניה כקליפת השום אחרי שבעת מדורי הגיהינום שבהם העביר את אימה. "אני אומרת לך שלכל מעשה יש תוצאות, ואני מבטיחה לך שלא תרצה לחיות עם התוצאות של מעשה כה מגונה מצידך."
"סולומיה, תדברי עם הבת שלך!" דרש המלך פדיר בזעזוע מופגן.
"אני גאה בך מאוד, נטליה, את יודעת את זה, נכון?"
"כן."
המלך הקדיר פנים. "לא לזה התכוונתי."
"אתה חושש שקיימת בה האכזריות שמאפיינת את המשפחה שלנו?" שאלה אימה את בן-דודה, המלך שלהן.
ניקולאי בחן את נטליה במבטו. "אבל את כן הבטחת הבטחה. את חתמת על החוזה ההוא," אמר.
"נכון." נטליה אולי הצטערה על רצונה הנלהב לכפר על חטאי אביה בגיל שמונה-עשרה, אך היא לא יכלה להכחיש שחתמה על החוזה.
"ואת מתייחסת להבטחות שלך ברצינות רבה."
"כן." לכן היא רצתה לדחוק בנסיך קונסטנטין לחזור בו מהחוזה.
נטליה אומנם כבר לא הרגישה שמתפקידה לכפר על התנהגותו של אביה, אך היא עדיין הבינה את חשיבות החובות. והיא אולי הוגלתה מהמדינה, אך היושרה שלה כבת למשפחת המלוכה הייתה עדיין חלק ממנה.
"היא הייתה מוכנה להפר את החוזה," ציין קונסטנטין. "לא יכול להיות שהמוסר האישי שלה מפותח כל-כך."
המלך פדיר הזדקף במושבו בהבעה מבשרת רעות. "להפך, האחיינית שלי פנתה אליי וביקשה ממני לשאת ולתת על שינוי התנאים מתוך אמונה שאם ההצעה תבוא ממני, תגלו נכונות רבה יותר להסכים. ובשום שלב היא לא רמזה שהמשפחה שלנו צריכה פשוט להפר את ההסכם."
נטליה לא הבינה מדוע דודה מַלְאה את הנוכחים בדעתו על האחיינית שלו. היא הייתה מצפה מהמלך פדיר להרחיק את עצמו ממנה בשלב זה. כפי שעשה לפני חמש-עשרה שנה.
ניקולאי הנהן בהבנה. "אבל אתה סירבת?"
"כן, ברוב טיפשותי."
אישית, נטליה הסכימה איתו. דודה היה טיפש כשחשב שהיא תשב בשקט בחיבוק ידיים כשלהערכתה היא לא הייתה אמורה להתבקש לחתום על הדבר הארור מלכתחילה.
"אבל גייסנו המון כסף בשביל ארגון הצדקה החביב על אימי ודודה אוקסנה," ציינה, ספק ברצינות, ספק בהומור.
ארגון הצדקה שעזר להורים להישאר קרובים לילדיהם שטופלו נגד סרטן ומחלות קשות אחרות היה יקר מאוד גם לליבה של נטליה. אך אם לשפוט לפי כל הפרצופים העגמומיים, אף אחד אחר לא שאב כמוה נחמה מהידיעה.
"אם נניח לזה לבינתיים, את עדיין מרגישה מחויבת לתנאי החוזה, נכון?" שאל אותה ניקולאי.
היא לטשה בו עיניים ולא היה לה ברור לאן הוא חותר. "הנסיך קונסטנטין הכריז מול עדים על סירובו למלא את תנאי החוזה."
"נכון."
היא חייכה כי רווח לה שהמלך הנוכחי במירוס לא מנסה לדחוף אותה להתחתן עם אחיו בניגוד לרצון שניהם.
"החוזה, כפי שהוא כתוב, עדיין תקף," אמר ניקולאי בטון שלא משאיר שום פתח לוויכוח.
ראשה של נטליה הסתחרר מזעזוע ואימה מילאה אותה. "אחיך הוקיע את החוזה," הזכירה לו, אף שלא היה צורך, כי ניקולאי זה עתה הסכים עימה בעניין. "אני לא מחויבת להתחתן איתו עכשיו."
"אבל את כן מחויבת להתחתן עם נסיך מבית מריקוב," אמר ניקולאי בנוקשות.
התנשפויות נשמעו, ואביו דרש לדעת למה כוונתו, אך ניקולאי התעלם מכולם ומיקד את כל תשומת ליבו בנטליה.
מוחה הסתחרר מהניסיונות לרדת לסוף דעתו. מבטה רפרף אל הנסיך הצעיר ביותר לבית מריקוב. דימיטרי נקרא דימה בפי חבריו, והיא הרגישה שנמנתה עימם. אף שהם נפגשו רק פעמים ספורות, הם פטפטו באמצעות מסרונים ואי-מיילים והקשר שלה עימו היה רציף מהקשר שהיה לה עם קונסטנטין בשנים האחרונות.
דימה, שעוד לא סיים אפילו את לימודי האוניברסיטה, הביט באחיו הבכור באימה מוחלטת.
"אני לא אכנס לקשר כזה עם ילד," נשבעה נטליה, ואף שידעה שהכינוי ילד יפגע בחברהּ, לא הצליחה לוותר על ההזדמנות להתגרות בו.
"את היית צעירה ממנו בארבע שנים כשחתמת על החוזה לפני עשר שנים," ציין ניקולאי בלי לתקן את השימוש שלה בתווית ילד, דבר שזיכה אותו במבט קודר של דימה.
"ורציתי נואשות לחזור הביתה. אני כבר לא הנערה ההיא." היא גם לא תסכים לעשות לדימה את מה שעשו לה. היא חיבבה את הנסיך בן העשרים ושתיים.
"לא משנה מה היו הסיבות שלך לחתום על החוזה, את חתמת עליו. ואמנם היית רק בת שמונה-עשרה, אבל לא היית קטינה. את מחויבת לתנאים שלו, אלא אם כן שני הצדדים מסכימים לשינוי בתנאים."
"אני לא אתחתן עם אף אחד מהאחים שלך."
"אני שמח שלא כללת אותי בסירוב המוחלט הזה." חיוכו דמה יותר לחשיפת שיניים של טורף-על.
