"שרה התחתנה ב'זאת חנוכה' והתגרשה ב'תענית אסתר', וכל אותם שישים-ותשעה ימים לא חדלה לאהוב את בנימין" – כך, בַּ"גְמָר", נפתחת הנובלה של יוכי ברנדס, וההמשך ייתן, בדיעבד, תוכן במשפט מסכם זה, עד שיהפוך אותו לרב-משמעי. שרה – שנולדה לתוך העולם החרדי-חסידי של בני-ברק לאם צדקת – "מורדת" בהוריה, דבורה ויצחק, כשהיא מגיעה לפירקה ומסרבת לכל העילויים שמשדכים לה; היא לוקחת לעצמה חירות ללכת אחר אהבתה הגדולה לבן-דודה בנימין, בנה של גיטה, האחות הגדולה של דבורה אמה.
בהדרגה הולכות ונחשפות הסיבות להתנגדות הוריה לנישואים עם בן-דודה תלמיד-הישיבה, ששרה אהבה עוד מילדותה, כשנהגו לשחק יחד. הקריסה הטראגית של הנישואים, וחזרתה של שרה אל השייכות החמימה של משפחתה, הם הניצחון של העולם הסגפני של דבורה, ושל החומרות והאיסורים של העולם החרדי בכלל, על פני העולם החושני-רגשי, החופשי יותר, של גיטה.
זהו סיפרה הראשון של יוכי ברנדס, שהיא עצמה "יוצאת" העולם החרדי. ב'גמר טוב' היא גולשת בגמישות בין האקלימים הסגנוניים הנבדלים של דמויות שונות, ומספרת סיפור מורכב ורב-עוצמה.
