“״999 נשים צעירות״-הת׳ר דיון מאקט
הוצאת מטר
381 דף, קריאה
השאר (381-432) מקורות.
אזהרה!!!!!!
למי שלא מסוגל לקרוא זוועות על השואה, אל תקראו אתהסקירה.
השורדות מדברות על ״חוויותיהן״ באושוויץ.
מדף 100 התחלתי לקרוא מאד באיטיות מעוצמת הכאב וההזייה שזה אכן התרחש. במשך שבועיים קראתי את הספר.
מזעזע!!!! מה שאדם יכול לעשות לאדם אחר.
הספר קשה מנשוא.
הסופרת מאקאדם מגוללת מחקר היסטורי שנאסף באמצעות מסמכים בארכיון יד ושם, בני משפחה וצאצאים ועדי ראייה על הטרנספורט הראשון של 999 נשים מסלובקיה, יהודיות, בנות 16-36 שהגיעו בצו להירשם, בטוענת שווא שיעבדו בחו״ל ויחזרו במהרה הביתה.
הבנות שהגיעו מבתים אוהבים ובחיי נוחות, שחלמו על עבודה טובה ״בחו״ל״, נקלטו במחנה אושוויץ ששם ספגו צעקות, הושפלו, שערן גולח, הופשטו מבגדיהן, הורעבו, נלחמו על קיצבת מזון זעומה, הן חוו התעללויות, קפאו מקור והועבדו עד אובדן הכוחות.
מעטות שרדו.
זה סיפורן האמיתי.
מדוע 999 בנות? איש לא שם את האצבע על הסיבה, אך הימלר היה פנאטי לאסטרולוגיה, נבואות נוסטרדמוס ותירגם לצרכים שלו. היה משרד ממשלתי לענייני אסטרולוגיה. עד כמה אני רוצה שהממשלה שלי תעבוד על פי נבואות ועל פי כוכבים….. זה כבר סיפור לאגדות שלא נגמרות טוב.
וגם הנאציזם לא נגמר טוב.
הבנות שהגיעו מבתים אוהבים ובחיי נוחות, שחלמו על עבודה טובה ״בחו״ל״, נקלטו במחנה אושוויץ ששם ספגו
הבנות חולקו לקבוצות עבודה והן חשבו שיעבדו בעבודה מהנה, אך העבידו אותן מצאת החמה עד צאת הנשמה ורבים מתו במהלך העבודות ואין רישום מדוייק, מאחר שבאושוויץ היו גם גברים וזה נכלל ברישום המתים. (הרישום החל רק מאוגוסט 42).
בקבוצת ״הבנייה״, הבנות לא ידעו שהלבנים שפירקו מבתים פולניים שהוחרמו להרחבת אושוויץ, יהיו מבני כליאה בבירקנאו.
ככל שנהרגו בנות בזמן ״השיפוצים״, כך היה טוב יותר לנאצים. את הפצועות הם הוציאו להורג מבלי שהבנות מסביב ידעו על כך.
את כל סאגת הטרנספורטרים אירגן ד״ר גיזה קונקה, ראש מחלקה 14, המחלקת לפיתרון בעיית היהודים, ל״עבודות״ בחו״ל. הוא נכשל ולא עמד ביעד של 5000 יהודים, גם אחרי 5 טרנספורטים, לכן החליפו אותו ב״מלך היהודים״-אנטון ואשק שהיה תאב בצע וכוח. ככל ששילמו יותר ל״תעודת פטור״, שזה רק היהודים העשירים יכלו (כל העבודות עברו לגויים), הבקשות קיבלו קדימות, אך אנטון ואשק נמנע מלספק מסמכים למי ששילם.
הבנות עצמן היו בבלוק שמנעו ממנו להתבונן בבלוק 11, אך הן הצליחו לראות מאחר שהיו סדקים, הוצאה להורג של הרבה נשים, ילדים וגברים, צעירים וחולים בירי ובתאי גזים. אז עדיין לא היו משרפות ולכן קברו את כולם בבורות גדולים.
בזמן הזה הן קלטו שגם לוקחים את המשפחות ובעיקר גברים, כי לא היו ילדים באושוויץ, הבינו שמי שלא נכנס למחנה, נרצח.
אוכלוסיית הנשים באושוויץ היתה מעל ומעבר לקיבולת, כבר דרכו על בנות מרוב שהיה צפוף והטיפוס התפשט בקצב מחריד.
בשנת 42 נפתח מחנה ההשמדה בירקנאו שנקרא אושוויץ 2, לשם חלק מהבנות הופנו, ומי שלא יכלה ללכת את המרחק, נשלחה לתאי הגאזים. מותן לא תועד.
אם חשבו שאושוויץ היה קשה, הן גילו שבירקנאו הוא התגלמות ה״אין״. השירותים המעטים שהיו לכמות כזו של בנות, היו במרחק רחוק מהמדפי עץ שעליהן ישנו (המדפים ״המוכרים״ מצילומי השואה, כמה שישנו בתא אחד) והיה עם בור ספיגה מסריח שהיה מקור המוות הכי גרוע (טביעה). האפשרות היחידה להתאבד, זה לרוץ לגדרות החשמליים ושם היו הרבה דמויות, שפעם הם נקראו-אנשים.
הסלקציות החלו באוגוסט 42 כשהן עירומות, על מנת שיוכלו להסתכל על גופן מבלי יכולת להסתיר פצעים. את אלו, שלחו לתאי הגאזים.
״עבודה סבירה״-לייכנקומנדו, היו עבודות עדיפות, כולל פינוי גופות. הן לא היו בסלקציות, קיבלו יותר מנות לחם ויכולת השרדות גדולה יותר, פטרו אותן מעמידה במסדרים בוקר וערב, ואפילו קיבלו מרק סרפדים שהכיל הרבה ויטמינים. אך ״מבחני הקבלה״ דרשו מאמץ פיזי הזוי ואלו שהצליחו הצטרפו ללייכנקומנדו והן קיבלו יותר אוכל. עבודה כפקידה, צוות כביסה, צוות חווה שהיה להן מבנה קטן מחומם למגורים ואפילו שמיכה.
אולם, היו בנות שמילאו תפקידים כגון אחראית בלוק, אחראית חדר והן, על מנת לשרוד, התעמרו בבנות שהועסקו בעבודת הפרך. הן יכלו לגדל את שערן וללבוש בגדים אזרחיים. תפקידים אלו היו עשויים להציל את חייהן, אך הן היו חסרות אונים להציל את קרוביהן ומשפחותיהם. האם חשבו שהן מסוגלות לקחת לחם של מישהי שרעבה כמותן? לסחוב גופות של משפחותיהן? להכות חברה? כל אלו הביא לסיבוכים נפשיים מאחר שעבדו במערכת שהצליחה להשמיד את משפחותיהן.
יש כאלו שהפליאו את הרסן ושאבו הנאה מהתעללות וחלק גדול יותר סיכנו את חייהן, כדי לעזור ולהציל חיי בנות אחרות.
1945 החלו בנות הברית ורוסיה להשתלט על האימפרייה הנאצית ומשם החלו צעדות המוות בשלג ובכפור למחנות אחרים. מי שהצילחה (מעטות) הן השתכנו בראוונסבריק, ברגן בלזן, מלכוב, נוישטאט ועוד וגם שם היה מוות.
המחנה הראשון ששוחרר היה ברגן בלזן בידי כוחות בריטים ואמריקאים. המחנה התמלא אוכל וחלק גדול מהאסירים מתו מאכילת יתר כשגופם לא אכל כך שנים.
28 אלף אסירים נוספים מתו מאז כוחות הברית השתלטו על המחנות.
החיילים הכריחו את תושבי אזורי המחנות להכנס ולראות במו עיניהם מה קרה מתחת לאפם.
גם לאחר השיחרור, התלאות לא הסתיימו ואז גם גילו מה עלה בגורל משפחותיהן וביתן.
״החיים״, הלב גדול מדי מלהכיל והמח מסרב להבין.
הערה:
צילקה קליין, מהספר ״המסע של צילקה״, מוזכרת כנערה אדישה שמנהלת את בלוק 25 שהיה בלוק המוות, בנות חולות וגוססות הגיעו לשם כדי למות, או להשלח לתאי הגאזים.
כשקראתי את הספר של צילקה ראשון, אני יודעת מראש מדוע היתה ״אדישה״. תקראו את הסקירה שלי על הספר ותבינו למה.
באמצע הספר יש תמונות של שורדות וכאלו שלא שרדו. כולל תמונה בזמן שחרור המחנה. כואב.
ובימים אלו, בשנת 2022, כשהעולם למוד נסיון מר, מה שקורה עם רוסיה, השקרים שהוא מפרסם לאזרחי רוסיה מהאמת שקורה באוקראינה, מתחבר לי לזמן השואה. השקרים של הפוליטיקאים על מה שבאמת קרה ליהודים.”
