מוניו גיתאי וינרויב נולד בשלזיה,התחנך בברלין ובבאוהאוס דסאו,היגר לארץ-ישראל ב1934 והתיישב בחיפה,שבה היה לאחד מחלוצי הארכיטקטורה המודרנית והתכנון העירוני והסביבתי בארץ ומנציגיה הבולטים של מורשת הבאוהאוס בישראל.
לאורך 36 שנות קריירה פורייה היה וינרוב אחראי לבנייה ותכנון של אלפי יחידות דיור,שיכוני עובדים ובתים פרטיים בחיפה ובסביבותיה,קיבוצים,מבני תעשייה,בנייני ציבור ומוסדות חינוך.בין השאר לקח וינרויב חלק בתכנון הראשוני של קמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם ושל יד ושם בירושלים.מאז הפרויקטים המוקדמים שלו,בתי קובייה זעירים לפועלים,ועד לפרויקטים הגדולים יותר של שנות ה-50 וה-60,ביקש וינרויב לשלב בין ערכי התכנון החברתי של הנס מאייר לבין אמנות הבנייה הקפדנית של לודוויג מיס ון-דר-רוהה.עבודותיו מתוכננות מתוך רגישות חברתית עמוקה ומתאפיינות בגיאומטריה מינימליסטית,בנוכחות פשוטה וצנועה,בתכנון פונקציונלי יעיל ובארגון חללים ענייני.בהשראת מורו מיס ון-דר-רוהה בחר וינרויב לוותר על "בעיות של צורה" כדי להתמסר ל"בעיות של בנייה" ולהתמקד במעשה הבנייה עצמו,בטיפול בחומר ובעיבוד הפרט הארכיטקטוני.(ריצ'רד אינגרסול)

עמוס גיתאי יצר בארבעים השנים האחרונות יותר משמונים סרטים.התפוקה ואורך הנשימה המרשימים הללו נתמכים על-ידי רבגוניות יוצאת דופן של גוף עבודתו,הכולל,בנוסף לסרטים,גם מיצבי וידאו,הצגות תיאטרון וספרים.אלא שהרבגוניות הזאת מהודקת בלכידות גדולה: לאורך השנים שב גיתאי ובוחן ,פעם אחר פעם,את מרכיבי היסוד הקושרים בין עבודותיו המגוונות,מייצר ביניהן חפיפות חלקיות ודיאלוגים אינטר-טקסטואליים,ומוצא דרכים חדשות לרדת לחקר הטריטוריות והשאלות המטרידות אותו.עמוס גיתאי נולד בחיפה לארכיטקט מוניו גיתאי וינרויב ואפרתיה גיתאי,מחנכת שהנחילה לתלמידיה תפיסה חילונית של הטקסט המקראי.
ב-1973,כחייל צעיר,נשלח לתיאטרון המלחמה ברמת הגולן,ולימים חווה באורח בלתי אמצעי את כוחה הגובר של ההתנגדות הפלסטינית לכיבוש הישראלי.גם עובדת היותו ארכיטקט בהכשרתו נוכחת תמיד בסרטיו.גיתאי,המתגורר בחיפה ובפריז,זכה להערכה רבה ברחבי העולם כמי שמתמיד לפתח אמצעי מבע חדשים בלי להפנות עורף למציאות בת-הזמן,וזאת גם כאשר סרטיו יוצאים מדי פעם למסעות-עקיפין במחוזות עבר מיתיים.(ז'אן-מישל פרודון)

שם הספר
המצלמה כפטיש - צילום במזרח התיכון - בבל (עיון) #
אפרתיה גיתאי