הרחקתי מעט את כיסאי מהשולחן, לקחתי את כוס השמפניה בידי ואמרתי בקול רציני, "קוזה נוסטרה."
עיניו של מאסימו התרוממו אל עיניי, וראיתי בהן אזהרה. "ככל שאני יודעת, הארגון לא באמת קיים.
זה נכון?" הוא צחק בקול נמוך. "ומה עוד את חושבת שאת יודעת, בייבי?"
לאורה ביל
זר איטלקי יפה תואר חטף אותי לאחוזתו ביום הולדתי. הוא מלכותי, מלא חיבה ואכפתי מאוד. הוא גם עקשן, דומיננטי, מגונן מדי ומעצבן בטירוף. הוא נתן לי את כל מה שחלמתי עליו ומילא כל פנטזיה שאי פעם הייתה לי, ובתמורה ביקש רק דבר אחד – את אהבתי. האם אוכל לתת לו את ליבי? ומה אם הסיכון גבוה מדי?
מאסימו טוריצ'לי
כשעמדתי למות ראיתי אותה. היא הייתה פרי דמיוני, מלאכית. במשך שנים חיפשתי אחריה אך לא באמת האמנתי שהיא קיימת, עד כשחלפה על פניי בשדה התעופה. חטפתי אותה והקצבתי לה 365 ימים להתאהב בי, הבטחתי שבתום הזמן אתן לה לשוב לביתה, אך האם אהיה מסוגל לתת לה ללכת? ובאיזה מחיר?