דִינוֹזָאוּרִים!
אַדִּירֵי לְסָתוֹת וְשִׁנַּיִם,
חַדֵּי טְפָרִים וְצִפּוֹרְנַיִם,
בָּעוֹלָם הֵם הָיוּ שַׁלִּיטִים יְחִידִים.
אָז אֵיךְ קָרָה, לְכוּ תֵּדְעוּ
שֶׁיְּצוּרִים כָּאֵלֶּה נִכְחֲדוּ,
וּמַעַצְמוֹתֵיהֶם נוֹתְרוּ רַק שְׂרִידִים?

אֲבָל הֵם לֹא נֶעֶלְמוּ לְגַמְרֵי. לְחֵלֶק מֵהַדִּינוֹזָאוּרִים הָיוּ נוֹצוֹת, וְהֵן צָמְחוּ וְגָדְלוּ עוֹד וָעוֹד...
עַד שֶׁכָּל הַשָּׁמַיִם הִתְמַלְּאוּ בְּמֵאוֹת מִינִים שֶׁל צִפּוֹרִים, שֶׁעָפוּ וְהִרְחִיקוּ נְדוֹד.
דֶנִיס נוֹלָאן, יוֹצֵר מוֹעֳרָךְ שֶׁל סִפְרֵי יְלָדִים מַצְלִיחִים, יָצַר כָּאן סֵפֶר עִיּוּנִי מְאֻיָּר וּמְחוֹרָז
עַל אֵיךְ הַצִּפּוֹרִים הִתְפַּתְּחוּ מִדִּינוֹזָאוּרִים.