יעל, עקרת בית משועממת החיה במלבורן אוסטרליה, רחוקה ממשפחתה הגרעינית וחבריה הקרובים, מתמודדת עם חוסר המשמעות בחייה, כסופרת היא לא מצליחה לסיים את ספריה והיא חוששת שהיא מתחילה לאבד את שפיותה. נואשת היא מחפשת יציאה מן הכלום שהפך לחלק הכי רועש אצלה.

שיחת טלפון מהארץ מאביה הנמצא בטיפול נמרץ בישראל מחזירה אותה למחול השדים אותו חשבה שהשאירה מאחוריה עת עזבה את ישראל.

”איך מאחים זכרונות קרועים לכדי מצע חם? איך יודעים מה האמת ומה חלום שנוגע ברכות בקצות האצבעות? האם אמת היא תחילתו של סיפור או סופו?
אבא עזב את הבית עם מזוודה כחולה שלא היה לה מנעול. את זה אני זוכרת בבירור, שכן פרט כלשהו חייב להיות ברור. היה זה בחורף אחרי פורים או לפני פורים? ירד גשם? היה חם? הייתי בבית או בחוץ? אני זוכרת היטב שלמזוודה לא היה מנעול”.

בחיפוש אחרי האמת מאחורי מסכת היעלמותו של האב, אריה - איש המוסד שיצא למשימת איסוף מודיעין בלונדון לאחר מלחמת יום כיפור. יעל עולה על טיסה ונוברת בזיכרון שלה ושל אביה, מחפשת משמעות לעזיבתו, לבגידה, ולכאב המלווה אותם כמו דייר נוסף בביתם.
האם האמת תעזור ליעל להקיז את אביה ממנה, פעם אחת אחרונה?
הספר מסופר בשני קולות ומשתרע בין יבשות ושנים.

נאוה אורבך חיה באוסטרליה זהו ספרה הראשון.