“"את לוחם האש הבא, כולכם מכירים, לפעמים נדמה שהאש מפחדת ממנו, יותר ממה שאנחנו מפחדים ממנה".

אכן בשבועיים שחלפו הזדמן לי להכיר לעומק את סבסטיאן, לוחם אש עוצמתי במיוחד.

במבט ראשון נראה הספר פשטני, רומן שמתפתח בין לוחם אש שבמקרה גם נראה אש, לבין אניקה הבחורה שאותה הוא מציל מהלהבות. אך ככל שחופרים בסיפור מוצאים בו רבדים עמוקים יותר. העומק מגיע בעיקר מצידה של אניקה, שאומנם נקודת ההתחלה שלה בסיפור ובאופן כללי, עוד מילדות אינה טובה בלשון המעטה, אך היא עושה את מירב המאמצים לסלול לעצמה מסלול שונה בחיים ועומדת בקשיים שבהם היא נתקלת בדרך, בגאון.
את אניקה מעניינת הנפש, זאת כנראה מתוך כך שהיא נאלצת לאורך חייה לדחוק אל התת מודע חוויות שלא בטוח שניתן להתמודד איתן בדרך אחרת מלבד ההדחקה. מתוך התעניינות זו החליטה אניקה ללמוד פסיכולוגיה ועל כן זוכה הקורא לאורך הספר ללמוד ולהעמיק בתחום יחד איתה. ייתכן שלחלק מהקוראים זה יישמע כבד מידיי, אך לדעתי הקישור בין חייה של אניקה לבין תיאורה פסיכולוגית זו ואחרת הוסיפה עומק לספר.
בהמשך גם אנשי חינוך עשויים ללמוד רבות מהספר וכאשת חינוך משפט שנגע לי ללב במיוחד: "כל ילד צריך רק אדם אחד שיאמין בפוטנציאל שלו". במקרה של אניקה היו ארבעה, ולמרות שהגיעו כשהייתה אישה בוגרת ולא ילדה, בזכות האמונה שלהם בה היא הצליחה לעמוד על הרגליים ולנצח.
פאביו הוא קשיש חביב - הראשון שראה את השוני שיש בה בהשוואה לסובבים אותה.
דמות משמעותית נוספת היא דוקטור ברייקלי - מרצה המהווה עבור אניקה מודל והשראה.
הבא בתור הוא כאמור סבסטיאן שמעבר להיותו חתיך, עבר גם הוא דבר אחד או שניים בחייו
ואחרון הוא עוד קשיש, שאיתו ניהלה אניקה בעיקר שיחות חד צדדיות, זאת משום שימים על גבי ימים הוא יושב על כיסא הגלגלים, משקיף מהמרפסת על נקודה עלומה ולא מתקשר עם העולם - מר גילברט השכן המוזר.
אלה האנשים הטובים, אבל חוץ מהם מקיפים את אניקה אנשים רעים רבים שבראשם שלדון, כששלדון מכנה את אניקה: "הכלבה הלבנה", מבחינתו מדובר במחמאה.
ספר לא קל שמתאר סיטואציות קשות ומצב חברתי עגום ביותר. ספר ששם במרכז את האנשים שכאשר אנחנו נתקלים בהם, הנטייה הטבעית היא להתעלם, להתרחק, להפנות את המבט ודווקא בגלל הנטייה הזו, חשוב לקרוא ולהתמודד.”