“הספר הזה הוא השני בדואט. הראשון היה ריפטייד בו פגשו הקוראים את דילן ואת ריף כבני נוער. בסופו של דבר ריף ודילן נפרדים, אך שבים ונפגשים לאחר שמונה שנים ודי מהר הם הופכים לבלתי נפרדים, ממסדים את הקשר ומבטיחים זה לזו שהם לנצח ביחד. מי שנותר שבור לב מכך, הוא קופר ברוקס, שעד לאותה החלטה של דילן לחזור לאהבת נעוריה, סיפק לה עבודה במרכז גמילה מסמים לנוער וגם אהב אותה ושימש לה כסוג של בן זוג.
קופר הוא אדם עשיר ומצליח, יורש העצר של גרג ואנה ברוקס, המכונה נער הזהב של קליפורניה. יש לו רק בעיה אחת: הוא לא כל כך חזק כפי שהוא נראה כלפי חוץ. כמכור לשעבר לקוקאין כל משבר נוסף יכול להוביל אותו שוב ליפול לסמים ואכן הפרידה מדילן שוברת אותו והנפילה לא מאחרת להגיע.
כמובן הנפילה המחודשת של קופר לסמים מעמידה בסכנה את מעומדותו של קופר כיורש לאביו כמנכ"ל חברת ברוקס אחזקות, העוסקת בתחום הפלדה. אבל אז צץ במוחה של אימו רעיון והיא מצמידה לו את הארפר טייט כמלוות הפיכחות שלו מהסמים.
הארפר היא לכאורה בחורה פשוטה מהואלי, חצופה שלא עושה לקופר חיים קלים ולא נרתעת מהעוצמה שהוא משדר כלפי חוץ. לא רק שהוא עוסק בפלדה, הוא גדל במשפחה אוהבת, אך יחד עם זאת, החינוך היה נוקשה והוא למד שאסור לו לחשוף את החולשות שלו. ואז הגיעה הארפר והראתה לו שיש דרך אחרת.
מאד אהבתי את הספר. נושא ההתמכרות והיציאה מההתמכרות, אינו נושא שקל להעלות לדיון ואוריה עשתה זאת בדרך מעניינת ובדרך שתהיה לקורא, יחסית קלה לעיכול.
מהצד של הארפר אהבתי את העובדה שהיא כותבת שירים בחסד ומנגנת אותם ברגש נשפך. למעשה מכל מה שמצוי ברשותה הגיטרה היא הדבר המשמעותי ביותר עבורה. הספר כתוב פרק מהצד שלה ופרק מהצד של קופר. ובתחילת כל פרק של הארפר משולבים קטעים משירים מקוריים שאוריה כתבה - הקטעים האלה רגשו אותי במיוחד וכן שני השירים המלאים שכתבה שהיו משולבים בעלילה.
ומה אפשר ללמוד מקופר? אומנם הוא פלדה מהסוג המשובח ביותר - טיטניום, אבל גם האיש החזק ביותר באמריקה נזקק לעיתים למישהו שיהיה מלווה הפיכחות שלו ויראה לו את הדרך שאולי לא תמיד תיהיה סוגה בשושנים, אבל זו הדרך הנכונה.
לסיכום: מרגש, מעניין ועל אף הנושא הלא קל, הספר לא כבד מידי ולפרקים מעלה חיוך (בעיקר החוצפה והמרדנות של הארפר והעקיצות ההדדיות). רוצו לקרוא!”